Giora's FTP

סטפן פרידמן סיפר לי שהוריד את האלבום של אאוסוייס ברשת. שיש איזה בלוגר שמעלה המון אלבומים של Pאנק ואלטרנטיבה ישראלית. בגיגול מהיר מצאתי את הבלוג של גיורא, שבהחלט עושה עבודה מבורכת! חוץ מאאוסוייס יש כאן המון דברים מעניינים. 

והנה הלינק: http://giorasftp.blogspot.com/2010/05/ausweis-cominterncom.html

Soul Enema - Thin Ice Crawling - הנפש נפתחת

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://www.israelhayom.co.il )

להקת Soul Enema  נוסדה ב-2001. ורק עכשיו הם סוף סוף משחררים אלבום בכורה. 9 שנים לקח להם. המון זמן בעולם הפזיז והמשתנה של היום. אבל הפזיזות של העולם לא משפיעה עליהם. הם עובדים כמו האומנים של פעם שידעו שיצירת אומנות אמיתית דורשת זמן ועבודה קשה. הם לא ממהרים לשום מקום ובוכרים לא להשתתף במרוץ העכברים. טוב, אחרי הכל הם מנגנים פרוגרסיב– ג'אנר שמושרש עמוק במסורת מוזיקלית ארוכת ימים. ג'אנר שבו שירים באורך של 10 דקות הם בגדר נורמה. ג'אנר שהזמן לא ממש שולט בו.

האלבום “Thin Ice Crawling”  באמת לוקח אותנו לזמן ומקום אחרים מצליליו הראשונים. זאת לא ארץ ישראל 2010. יותר כמו אירופה של שנות ה-80. רק עבודת סאונד עוצמתית ועדכנית מגלה שכל היופי הגרנדיוזי הזה באמת נוצר היום. במיומנות ואלגנטיות המוזיקאים עוברים בין תקופות וסגנונות. אחרי ריפים כבדים באים כינור נוגה ופסנתר מלנכולי ואז שוב צלילי האורגן ממלאים את המרחב בפתוס עילאי. כמו במופע תיאטראלי הם מחליפים מסיכות אך דרך כל התפאורה תמיד זוהרת הנפש הרומנטיקנית שלהם. כל תו פה מלא באהבה – אהבה למוזיקה, ליופי, לאנושות, ליקום כולו. אך זו אהבה עצובה – לא סתם השם של האלבום והנושא העיקרי שלו הוא "זחילה על קרח דק" – היופי הזה הוא שברירי וסכנות רבות מסתתרות מתחת לקרח. לכן כל כך טראגית השירה של אירן שר וכל כך מאיים קולו של קונסטנין גלנץ, שהוא גם המייסד של הלהקה. הוא גם אחראי לקלידים המשובחים. מקס מן על הבס, אולג שומסקי על התופים ויבגני קושניר על גיטרות משלימים את ליין-אפ הוירטואזי שמאפשר ללהקה ליצור מבנים מלודיים מורכבים ביותר. האלבום הוא כמו מסע מרתק דרך ארץ הפלאים אל האופק הבלתי מושג. וזה מה שנשאר בקטע האחרון והכי רומנטי של האלבום  -  אופק אינסופי שמולו הנפש נפתחת.

תיקון חצות - החטא ותיקונו

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

בתחילת החודש עלה למסכים סרט תיעודי על חייה של סופיה אוסטריצקי - דמות מרתקת ואפלה,יצאנית ומשוררת, זמרת ונרקומנית. אחת שהולכת עד הסוף ולא מבקשת סליחה. אחת עם קול נמוך ומחוספס מלא ברגש ובכעס אמיתיים כאלה שלא פוגשים הרבה ברוק של היום.

סופיה התחילה לשיר ב-1998 כשהצטרפה ל Doroga Jongo - להקת פולק-רוק מאוד פעילה ופופולרית בסצנה הרוסית של תחילת העשור. באופן כל כך בנאלי הרוק הוביל לסמים והסמים לזנות. אבל זה הסיפור של הסרט ואנחנו כאן כדי לדבר על מוסיקה. כבר בימים של Doroga הסתמנה סופיה כזמרת מיוחדת בעלת הגשה דרמטית ואישית. הקהל תמיד נמשך לאמנים אמיצים - ואומץ זה משהו שיש לה בעודף. גם אם מדובר באומץ להרוס את עצמה.

אך הדרך חזרה מהתהום קשה הרבה יותר - דרך שכמעט אי אפשר לעשותה ללא עזרה. העזרה הגיעה כשסופיה פגשה את תיקון חצות - להקת Pאנק שייסדו שורדי אותה הסצנה יגאל רוזנברג מלהקת סיוניזם (ציונות) ודני ברגר מגוספלאן. סופיה: "שמעתי את השירים שלהם באינטרנט ומיד התחברתי - היתה בזה שובבות וקיצוניות וזה בדיוק מתאים לי." החיבור באמת טבעי מאוד - הווקאל הנואש של סופיה עם המוסיקה הגולמית והטקסטים ההרואיים של הלהקה יוצרים אווירת אנדרגראונד מושלמת. מין צעקה של מרד נגד השעמום של הקיום.

לדברי יגאל שאחראי לטקסטים להקת תיקון חצות לא שרה על אהבה בין גבר לאישה אלא על נושאים עמוקים יותר - למשל העולם הפנימי והמהפכה הרוחנית. חבריה שמים את הביטוי העצמי במרכז ועם זאת חשוב להם להביא את המסר שלהם לעם - לכן הם שרים רק בעברית ומנגנים מוסיקה פשוטה שנשענת חזק על מסורת של רוק רוסי שעליו גדלו.

האלבום הראשון בהפקה עצמאית כבר בדרך לחנויות. מומלץ למי שאוהב רוק ישר ואמיתי.

Kruzenshtern I Parohod - זיקוקים של טירוף

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

את רוסלן גרוס פגשתי כשהוא ניגן בס בלהקת הארדקור Rabies Caste. ידעתי שבחייו המקבילים הוא גם נגן קלרינט אבל אז זה נתפס כעיסוק פחות מלהיב. עד שרוסלן פגש את איגור קרוטוגולוב ויחד הם הבינו שהכי מלהיב יהיה לחבר את שני הדברים – קלרינט והארדקור. כך נולד סגנון מוזיקה חדש – הכליזמרקור ויחד איתו גם להקה חדשה – קרוזנשטרן ופארוחוד. להקה חדשנית, ניסיונית ומטורפת שבמהרה זכתה לאהדה נלהבת מצד אוהבי המוזיקה הלא שגרתית בארץ ובחו"ל.  וזה לא מפתיע – יש להם את כל מה שדרוש כדי להלהיב. קודם כל איגור שכותב את כל המוזיקה הוא גאון עם קבלות. חוץ מ"קרוזנשטרן" הוא אחראי לעוד כמה פרוייקטים אקספרימנטליים מרתקים דוגמת “Karate Band” – הרכב של 11 מוזיקאים שמנגנים מוזיקה משוגעת על ...צעצועים. לגאונות שלו מתווסף הסגנון המיוחד של הלהקה - שילוב מרענן של כליזמר עם הארדקור וג'אז ניסיוני. וגם העובדה שכל חברי הלהקה הם מוזיקאים מיומנים מהשורה הראשונה. המתופף גיא שכטר ידוע גם כחצי מהצמד רוק בועט "קרוסלה" ונגן האקורדיון בוריס מרצינובסקי משתתף ביותר פרוייקטים מאשר הכתבה הזאת יכולה להכיל.

ב8 שנות קיומה הלהקה הספיקה להקליט שלושה אלבומים מלאים ושני שיתופי פעולה מעניינים – אחד עם הלהקה הצרפתית Vialka והשני – עם להקה מרוסיה I Drug Moy Gruzovik. אלה הן יצירות מעולות ומאוד מומלצות, אך החוזק האמיתי של קרוזנשטרן הוא בהופעות חיות. חלק מזה נובע מהרכיב האיפמרוביזציוני המשמעותי במוזיקה שלהם – הרי אימפרוביזציה חייבים לחוות בזמן אמת, לחיות אותה יחד עם הנגנים. והחלק האחר טמון באנרגיה של טירוף שמיימי שפולטת הלהקה על הבמה וששום הקלטה לא יכולה לשקף. זה דומה להבדל שבין לראות זיקוקים בשמיים לבין לצפות בהם על מסך הטלויזיה.

ב 02.05 קרוזנשטרן ופארוחוד יחממו בבארבי את להקת  Secret Chiefs 3 – עוד להקה מטורפת ומעולה. בואו לראות הזיקוקים.

Los Caparos - הופעה בבארבי 14.04.10

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

.

יום רביעי - לא יום אידאלי להופעות.חצי שעה לפני ההתחלה הבארבי עוד לא ממש מלא והכפרוס צוחקים שזה יהיה כנראה ערב אינטימי ושיבקשו מהקהל להישאר במקומות הישיבה. אבל הקהל שלהם לא הגיע לכאן לשבת. עם הצלילים הראשונים אנשים מתקרבים אל הבמה ומתחילים להזיז את הגוף. אי אפשר אחרת – כאן הקצב הוא המלך. אם.סי. גוגה – המרכז האנרגטי של הלהקה מברך את האורחים ומבטיח שיהיו דברים ישנים ואהובים וגם שירים חדשים.  הם מתניעים בעדינות ובביטחון עם Yellow Hill- שיר באנגלית שלפי גוגה הוא "השיר שראשון שכתבו לוס כפרוס". האולם מתמלא בוייב חיובי והחיוכים מתנדנדים למקצב הרגאיי. שירים מהרפרטואר הישן מעלים עוד ועוד את האנרגיה עם סקא ואלמטים של ג'אנגל. הכפרוס מלטפים את הקהל – מחממים אותו במיומנות. ואז, כשאנחנו מוכנים  - הם נותנים לנו את השירים החדשים. שירים טובם מאוד. "חיים בסרט" פתאום חושף את העובדה שלחבורה השמחה הזאת יש נפש רומנטיקני. אחריו בא "כשתגמר המלחמה"   - דאב פסיכדלי ועצוב. אבל גם בעצב הזה יש קצב. וזו רק מחשבה חולפת, כי דוקטור סקא כבר בדרך – הוא מגיע לרפא את הנשמה ולהקפיץ את הרגליים. ההופעה מזמן איבדה את האינטימיות שלה. עם סאונד מאסיבי, כלי נשיפה ושלושה זמרים בפרונט לוס כפרוס מפגינים כח של להקת איצטדיונים אמיתית. המופע צבעוני ולא משעמם אפילו לרגע – מרגאיי לסקא, מדאב לפולקה, מג'אנגל עצבני לפאנק קופצני הם שרים ברוסית, עברית, אנגלית וספרדית ונותנים את כל הנשמה. הם שופכים אל האולם דליים של אהבה והקהל מחזיר להם כפליים. כשהם מבצעים את הלהיט "באבוסי" ועוזבים  את הבמה הקהל דורש הדרן ומקבל את CCCP בגרסה מטורפת שקורעת את האולם לגזרים. לוס כפרוס שוב מוכיחים שהם כנראה הלהקה הכי חזקה שיצא מהסצינה הרוסית אל במות ישראל.

Dree My Weird - סוד היופי האפל

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

כשמוזיקאים עם רקע אלטרנטיבי מחליטים לעשות פופ זה כמעט תמיד יוצא מעניין. וזה בדיוק מה שקרה כשדמיטרי שינקרצ'וק וגלה אינפרי שנפגשו בפרוייקט פרוג-מטאל פסיכדלי בשם Anthem of Despair  חיפשו בתחילת 2009 את הביטוי לצד הקליל והאתמוספרי שלהם ויסדו את Dree My Weird. נכון, זה לא בדיוק יצא להם שמייח ומתקתק – הנטיות הגוטיות של גלה והקיצוניות המטאלית-אלקטרונית של דמיטרי (הידוע גם כ-MasterDX) משכו אותם לצד האפל. ועדיין – זה קליט, זה יפה – וכן מאוד אטמוספרי. הגבוליות הזאת היא למעשה מה שעוזר ל Dree My Weird ליצור סאונד מאוד יחודי . באופן די מפתיע הם מצליחם לקחת מרכיבים סטנדרטיים של סינט-פופ אפל ולהכין מהם שיקוי קסמים בעל ניחוח והשפעה יוצאים מהכלל.  הקול המעולה של גלה בהחלט משחק כאן תפקיד חשוב. זמרת מוכשרת שהתחילה ללמוד ווקאל עוד בילדותה במוסקבה היא יודעת לשיר ועושה זאת בתשוקה אמיתית.

 המלודיות היפות שהם כותבים יחד, הביטים והסינטים המוקפדים של דמיטרי והגיטרות העוצמתיות שמקליט עבורם מישה גימרוורט מספקים עיטור הולם לקולה של גלה ויוצרים ביחד אוירה דרמטית, רומנטית ומיוחדת. יש בה משהו מיסטי ושברירי. משהו שגורם לך לרצות לשמוע את זה עוד פעם, לרצות להבין מה הוא הסוד של Dree My Weird.

בימים אלה הם עומלים על אלבום הבכורה שאמור לצאת עד סוף השנה. יש להם כבר עשרה קטעים כתובים ומוכנים לביצוע. ארבעה מתוכם הוקלטו. למעשה רק בשבוע שעבר הם הוציאו שני שירים חדשים לרשת ואז בדיוק גם אני נחשפתי אליהם וישר הוקסמתי.

לדברי גלה הם מוכנים גם להופעות -  בהרכב המתוגבר ע"י חבר נוסף – אלקסנדר גנקין, אך כרגע לא מתכננים להופיע ומעדיפים להתרכז בעבודה על האלבום שנעשית באולפן הביתי שלהם באשדוד.

ובינתיים ניתן (וכדאי) לשמוע אותם במייספייס ולקוות שההמשך יבוא בקרוב.

Stormy Atmosphere - באוירה מתקדמת

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

מהשמיעה הראשונה Stormy Atmosphere מצטיירים כלהקה רצינית שעושה מוזיקה רצינית ויפה. בדיוק כמו שלהקת מטאל מתקדם צריכה להיות. כל הג'אנר הזה הוא הרי לאנשים שיודעים להעריך יופי ומורכבות במוזיקה. פרוגרסיב רוק, או בקיצור פרוג צמח בשנות השבעים כאשר רוקנרול איבד קצת מהאנרגיה הקדמונית שלו והמהפכה הפסיכדלית גרמה לתודעתם של רוקיסטים להתרחב מעבר לכל גבול.
המוזיקאים נכנסו למעבדות והתחילו את הניסויים במטרה לרקוח את המקבילה המוזיקלית של ה-LSD
הם הוסיפו אלמנטים של קלאסיקה, קצת תבלינים מהמזרח, קורטוב מסורת אירופאית עממית והכינו מגוון תעורובות רוק עם תויות חדשות ומשונות: ארט, פסיכדליק, פרוגרסיב...
בשנות השמונים ההרפתקה הפסיכדלית נגמרה. הפרוג נרשם בהיסטוריה של רוק ויצא מהמודה. ואז הגיעו להקות מטאל שחיפשו גיוון ומורכבות מוזיקלית. כך נולד הפרוגרסיב מטאל - עם להקות כמו Dream Theater ו Queensrÿche.

 Stormy Atmosphere צומחים מאותם שורשים. תדי שבץ ואדוארד קרקוב ייסדו את הלהקה לפני 8 שנים.שניהם אוהבי מוזיקה גדולים והרעיון מלכתחילה היה לתת ביטוי לטעמים מוזיקליים מגוונים. "אנחנו שומעים המון מוזיקה מכל מיני סגנונות ואז מנסים לשלב את זה במה שאנחנו עושים". התוצאה היא יצירה מוזיקלית עשירה ומרשימה. ללהקה שני זמרים - תדי ודינה שולמן שהיא זמרת אופרה מקצועית. את רוב השירים הם מבצעים ביחד והשילוב של הקולות יוצר אוירה מרגשת של תשוקה ומתח - בהחלט אוירה סוערת. וגם בחוץ - מזג אויר חורפי - צלילי כינור וחליל אל מול סינטים עשירים וגיטרות עצבניות לוקחים אותנו ממלנכוליה גשומה ישר אל לב הסערה. "המוזיקה שלנו משקפת את המורכבות ורב-גוניות של העולם מסביב..." האלבום הראשון שהם הוציאו עצמאית בשנה שעברה נקרא .COLORBLIND הוא קיבל בקורות טובות והיה מלווה בסיור הופעות מוצלח בארץ. עכשיו, אחרי שינוי בהרכב (בסיסט ומתופף חדשים) הם חוזרים להופיע. ב 09.04 הם מגיעים לברזילאי. תדי: "ננגן בעיקר את החומרים של האלבום, אבל יהיו גם הפתעות. תמיד יש הפתעות!" 

Zvukoprocessor - מוזיקה לא פשוטה

ניתן לחלק את כל האנשים לפשוטים (שהם הרוב) ומסובכים (שהם המיעוט). אנשים פשוטים נהנים מדברים פשוטים והחיים שלהם קלים. אצל המסובכים הכל הרבה יותר מורכב. כדי להנות מהחיים הם חייבים משמעויות עמוקות, ספרים חכמים וכן - גם מוזיקה מסובכת. כזאת שלא משדרים בגלגל"צ, כזאת שאף לייבל גדול לא מתעסק איתה. הרי אמרנו - המסובכים הם במיעוט. אין להם כח כלכלי, רק אולי הכח האסטטי.

מוזיקאים שעושים את המוזיקה המסובכת – נוייז, אקספרימנטלי, אוונגרדי - עושים זאת מתוך הצורך הפנימי. באותה מידה – מי שמחליט לקדם והוציא לאור מוזיקה כזאת מושפע ממניעים אידאולוגיים או אפילו רוחניים ולא כלכליים. לא פלא שבהרבה מקרים אלה הם המוזיקאים עצמם שמבינים שאם הם לא יקדמו את היצירה שלהם – אף אחד לא יעשה את זה בישבילם. זה בדיוק מה שגרם לקוסטה גרביס, איש סאונד מהטובים בארץ לייסד בשנת 1998 את  Zvukoprocessor (מעבד קול בתירגום מרוסית) כדי להקליט ולהוציא לאור את הפרוייקט no time for good בו התעסק באותה תקופה.

מה שהתחיל כאולפן הקלטות ולייבל מחתרתי מתפתח עם השנים לקולקטיב של אומנים שמפיקים צלילים אלקטרוניים בקשת רחבה של סגנונות – מהכי ניסיוני ואבסטרקטי ועד טכנו לפנים. Zvukoprocessor  של שנות 2000-2004 זו ממש קהילה, שאחראית למספר אירועים מרתקים שעד היום זכורים לחובבי האנדרגראונד בארץ.

התוצאה שמסכמת את אותם השנים היא Intercontinental Zvukoprocessing  - אוסף רב-גוני של כ-20 פרוייקטים מכל רחבי העולם. למרות הנימה בינלאומית באופן טבעי מתרכז האוסף בפעילות של אותה מחתרת אלקטרונית-אקספרימנטלית רוסית-ישראלית שבמרכזה עמד ה Zvukoprocessor.

בשנתיים שאחרי זה מתפזרת הקהילה וZvukoprocessor ממשיך לתפקד כלייבל עצמאי שמשמש בעיקר להוצאת הפרויקטים של 17 Migs of Spring – הרכב אלקטרוני אקספרימנטלי של גרביס וחבריו – לב בומשטין ונטליה גורפינקל. אחרי מספר של מהדורות מוגבלות על גבי CD-R מחליטים החברים להפוך אותו ללייבל אינטרנטי טהור. היום ניתן להוריד ב   Zvukoprocessorאת העבודות האחרונות ושיתופי פעולה שלהם עם מזיקאים מחו"ל. אז אם גם אתם מרגישים קצת מסובכים  ועבודת סאונד עתידנית עושה לכם את זה- היכנסו ותתחילו להינות מהחיים.

Oxy Turbo - שחור בנשמה

אוקסי טורבו הוא בהחלט עוף מוזר.הוא גם עוף חזק ואמיץ - עם חזון והמון אנרגיה.
לבד, כמעט ללא תמיכה של סצינה או קהילה כלשהי הוא הלך ובנה את פרוייקט הסולו שלו, שבו הוא גם מלחין את כל המוזיקה וגם שר ורוקד.

"לקחתי כמה סגנונות אלקטרוניים שאני אוהב (ושכמעט ולא מנגנים אותם בארץ) ויצרתי מהם סטייל משלי". הוא אומר שהשורשים שלו הם דווקא במוזיקה שחורה: "מאז שהתחלתי להתעסק במוזיקה תמיד התחברתי לזה - ג'אז, soul, בלוז. זה בנשמה שלי, בגוף שלי." החיבור כ"כ עמוק שהוא גם מתלבש ומתנהג "שחור" - עם דרדלוקס, תליון בומבסטי על הצוואר ומעיל פרווה בצבע ארגמן יש לו תדמית של ראפר אולטימטיבי.

הנחרצות והרצון העז של אוקסי להביא את המוזיקה שלו לעולם הניבו פירות רבים. הוא כבר הוציא שלושה אלבומים וצילם 13(!) קליפים  - רקורד בהחלט מרשים. "אני כל הזמן יוצר קשרים עם אנשים בכל העולם. אם הם אוהבים את מה שאני עושה - יכול לצאת מזה שיתוף פעולה מעניין." בהתחלה התמקד בקהל המקומי והוציא שירים בעברית אך כיום הפנים שלו מופנות לעולם הגדול. הוא רואה את עצמו כחלק מהדור החדש - דור גלובאלי שלא מכיר בגבולות של דת, לאום או גזע. "..באתי לכאן מקזחסטאן, אבל השורשים שלי בכלל בטורקיה... יש לי חברים בכל מקום שאני מגיע אליו..". לא מזמן חזר מניו-יורק, שם התקבל הקליפ שלו "Wind of Change" לרוטציה באמ.טי.וי. האמריקאי. הישג נוסף של השנה האחרונה - שיר "Mama, don't cry!" שהשתתף בפס הקול לסרט "זרובבל" שמספר על חייהם של יוצאי אתיופיה בארץ.
אחרי החזרה מניו-יורק יסד יחד עם חברים את United 2012 Krew - צוות אומנים רב תחומי שאתם הוא מארגן אירוע גדול ב26.03 בפרילנד בתל-אביב.  האירוע יכלול הופעה של אוקסי, מופע כוריאוגרפי ודי.ג'יים משובחים. מומלץ לאוהבי המוזיקה השחורה.

Oxy Turbo- הופעה ב"פרילנד" , אלנבי 47, ת"א – 26.03

The Mollycoddles - הפיפטיז ב 2010

פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il

רוקאבילי – זו התמצית של מוזיקת רוק. זה מה שהרוק'נ'רול היה אמור להיות לפני שעבר את כל המוטציות האפשריות. לפני שנהיה כבד ומלא בפתוס ותחושת חשיבות עצמית מופרזת. רוקאבילי  -  זה קצב מקפיץ, אנרגיות מטורפות ורגליים שזזות ללא מנוח. ורוקאבילי בארץ – זה להקת Mollycoddles  - היחידים שבאמת חיים את תרבות הרוקאבילי ושוב ושוב מביאים את המופע הלוהט שלהם אל במות המדינה.

כשדניאל אלקן  (הסולן והמדליק הראשי של הלהקה) וחבריו יוצאים אל אור הזרקורים קל מאוד לשכוח שאנחנו במאה ה-21. הMollycoddles  נאמנים למקורות – הם מחיים את האנרגיה של הפיפטיז עם המרד והפראות שלהם. אך יחד עם זאת ניתן להרגיש גם השפעות יותר מאוחרות של להקות רוקאבילי וסייקובילי   (שזה ערבוב בין רוקאבילי לPאנק) של שנות השמונים כמו ה Stray Cats שהוסיפו לג'אנר סאונד יותר עוצמתי ומקצבים יותר מהירים. המפונקים (כך מתורגם מאגלית שם הלהקה)  מכריזים על עצמם כ"להקת רוקאבילי, טויסט וסוינג הכי מרקידה בארץ" ומקיימים את ההבטחה. עם קונטראבס פואם ומפוחית צורחת הם לא נותנים לקהל לעצור לרגע. מטויסטים מטורפים הם עוברים ישר לסלואו חושני  שגורם לזוגות להתחבק ואז שוב חוזרים לרוק'נ'רול בועט.

הלהקה של חמישה חברים קמה לפני שמונה שנים בתל אביב במטרה לקדם את תרבות הרוקאבילי בארץ. בנוסף לפעילות המוסיקלית הם גם מתחזקים אתר rockabilly.co.il  שכולל שיעורי ריקודים בסגנון בוגי-ווגי ונגן מדיה עם אוסף קלאסיקות הג'אנר . מאז שהתחילו לפעול יותר ויותר אנשים מתחברים לתנועה – לובשים מכנסיים צרים ושמלות פרחוניות ולומדים את הצעדים לקראת עוד מסיבת ריקודים בניהול Mollycoddles. ו- Mollycoddles אוהבים להופיע- רק בחודש האחרון הם ניגנו גם בירושלים וגם בתל אביב וכרגיל השאירו קהל נלהב ללא נשימה אך רעב לעוד ועוד רוקאבילי בוער ומסחרר.  וההמשך יבוא – יש להם עוד הרבה אנרגיה לתת לכל מי שאוהב רוק'נ'רול אמיתי.

The Mollycoddles  - הופעה בפרורוק ב 18.03 – לבונטין 11, ת"א

Whistle Bait: 25 Rockabilly Rave-Ups

Every Breath's Counted - התשוקה לרוק

 (פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

ילד יהודי זה חנון עם כינור ביד. אחד הסטריאוטיפים הקומיים של תרבות הרוסית-סובייטית. כזאת היתה כנראה גם אוולין שור בילדותה. לפני שהתחילה ללבוש שחור ולהאזין לרוק כבד.לפני שליבה חווה את התשוקות של החיים הבוגרים. "מה שמעניין אותי - זה רגשות סוערים, תשוקה אמיתית. לכן בחרתי דווקא ברוק - כי כאן האמוציות הכי חזקות."
את להקתה  Every Breath's Counted יסדה אוולין לפני שנתיים יחד עם גיטריסט מיכאל פנקוב. היא כתבה את השירה, הוא הלחין את המוזיקה. היא הביאה את הכינור הקלאסי ואת קולה החזק, הוא - את הגיטרות הכבדות. הסימביוזה המרגשת משכה מהר נגנים נוספים ובשנה שעברה הלהקה התחילה להופיע ברחבי הארץ. "אנחנו די בתחילת הדרך" - אומרת אוולין - "צוברים חומרים, עובדים על הסאונד. לפעמים זה לא מתקדם מהר כמו שהיינו רוצים - הרי כולנו עובדים ולומדים בנוסף ללהקה. אך אנחנו כבר רואים שיש לנו משהו מיוחד - הקהל מקבל בהתלהבות את השילוב של כינור עם הרוק הכבד. ולנו הכי חשוב שזה יצא אמיתי, שזה יעורר רגשות חזקים."
בדצמבר 2009 צילם הבמאי ולרי מרמן קליפ ראשון לשיר של הלהקה שנקרא My Special May. "בדרך כלל להקות לא משקיעות בקליפ בתחילת דרכן. אך לנו היה חשוב להראות ולא רק להשמיע לעולם מה אנחנו עושים. אנחנו גם רואים איך יו-טיוב נהיה למנוע מאוד חשוב לקידום המוזיקה ומקווים שקליפ מעניין יעזור לאנשים להכיר את הלהקה." הקליפ יוצא למסכים בסוף פברואר ולדברי אוולין גם הקליפ וגם השיר מדברים על אביב כתקופה של התחלות חדשות, ציפיות גבוהות ואכזבות כואבות. "הצילומים עברו ברמות אדרנלין מטורפות - לא הצלחתי להירדם בלילה שאחרי...". אז כן - סערת רגשות, רוק כבד וזמרת ג'נג'ת עם עיניים בוערות וכינור מתפרע על כתפה  -כל זה Every Breath's Counted. מוכנים להתרגש?

End Is Nothing - הפתרון הסופי

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

להקה של אדם אחד זה לא דבר חדש. הקונספט נולד יחד עם טייפ ערוצים והלך והתחזק עם השנים. ה Nine Inch Nails של טרנט רזנור נהיה לאחת הדוגמאות הבולטות של סוג פרוייקטים כזה. ואז הגיע האולפן הדיגיטאלי ו"להקות חדרי השינה" התחילו לצמוח כמו פטריות לאחר הגשם.

ועדיין פרוייקט שבו בן אדם אחד הוא גם מלחין , גם זמר וגם מנגן (או מתכנת) את כל הכלים ראוי להערכה. במיוחד כשזה עשוי טוב. הרי דרושים לא מעט אומץ ומחויבות למטרה כדי לחולל ייצירה מוזיקלית רצינית ללא עזרה של אנשים אחרים.ֿ
אך עם כל הקשיים יש למסגרת הזאת גם יתרונות - איש-להקה יכול להיות בטוח שהכל  יתנגן בדיוק כמו שהוא רוצה, שהחזון האומנותי שלו יתממש בשלמותו.
אצל מישה גימרוורט - האיש שמאחרי הפרוייקט End Is Nothing (או בקיצור EIN) החזון היה חזק וברור. עד כדי כך שהניע אותו לעזוב בשנת 2002 את להקת בלק-מטאל המוצלחת ערפל (שם ניגן גיטרה) ולצלול לתוך היצירה העצמאית.
    התוצר הראשון של הצלילה הזאת - אלבום SERVER ראה אור ב 2008. באלבום 8 טרקים שאת הסגנון שלהם מגדיר מישה כ"פוסט-אלטרנטיב". מדובר באוסף שירים ברוסית שנע בין אלקטרו-רוק למטאל תעשייתי עם עבודת גיטרות וירטואוזית, מקצבים מורכבים ושירה מלאת תשוקה. בנוסף להיותו מוזיקאי מוכשר, מישה הוא גם איש סאונד מקצועי וזה עזר לו ליצור צליל עוצמתי בסטנדרט הכי גבוה.
האלבום  יצא בהוצאה עצמאית וקיבל כמה ביקורות משבחות במגזינים ברוסיה. מאז השנה שעברה ניתן להשיגו גם בארץ -  בחנות של האוזן השלישית ובמטאל-שופ. אך לדברי גימרוורט - זוהי רק הטעימה הראשונה. האלבום השני כבר בשלב המיקסים והוא מפתח הלאה את הרעיונות המוזיקליים של הפרוייקט. עם הפוטנציאל שמפגין SERVER - יש לנו למה לצפות.
http://www.myspace.com/endisnothing

קלאסיקה כבדה - SPYBORG

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

תמיד היתה למטאל זיקה ברורה למוסיקה קלאסית. חוקר המוסיקה רוברט וולסר אפילו טוען שמי שהשפיוע הכי חזק על התפתחות הז'אנר הם גיטריסטים עם רקע אקדמי, שהביאו איתם וירטואוזיות חדשה ושינו את המבנה ההרמוני והמלודי של מטאל כולו.

SPYBORG  לוקחים את הרעיון הזה אל הקצה. הם מביאים איתם גם את הכלים. כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס  -  רביעיית מיתר קלאסית. אבל תוסיפו לזה חשמל, דיסטרשן ומערכת תופים ותקבלו חמישיית מטאל יחידה במינה. 

הרעיון שייך לשי פקר – נגן הקונטרבס של התזמורת הקאמרית הישראלית. יחד עם חברו  - הכנר גנדי טליס הם החליטו לבנות הרכב שיאפשר להם לשלב את שתי התשוקות שלהם –רוק וקלאסיקה. הם צירפו אליהם את בוריס רימר (ויולה), פולינה בורשטיין (צ'לו)  ואמיר לביא (תופים) והתחילו בחזרות.

נכון, שמענו כבר רוק על כלי מיתר קלאסיים. ב 1996 התפרסם הרכב פיני Apocalyptica תודות לביצועם של שירי Metallica  בארבעה צ'לו. אך הגישה של הספייבורגים  יותר רוקיסטית - בשונה מהפינים הם מנגנים על כלים חשמליים ומוסיפים להם דיסטרושן ועוד אפקטים של גיטרות רוק.

גם החומר המוסיקלי שלהם מיוחד. לא סתם שירי רוק "בסגנון קלאסי", אלא ממש מאש-אפים שמשלבים קטעים קלאסיים ביצירות רוק ולהיפך. כך את ההופעות הם פותחים עם “Bach In Black” -  עירבוב מרשים בין מוזיקה של באך ללהיט של AC/DC.

ההופעה הראשונה לפני שנה זכתה לתגובות נלהבות של הקהל, אך לפי שי, הדבר האמיתי עוד לפנינו. "אנחנו בונים מופע חזק ומיוחד– משהו  שטרם נשמע ונראה -  ברמה עולמית. ואנחנו עוד לא שם – זה תהליך, חיפוש אחרי הסאונד והתדמית הנכונים..."  

בסוף מרץ הפרוייקט יהיה בן שנה ו SPYBORG מתכננים אירוע חגיגי עם זמרים ונגנים מוזמנים. וב 28.02 הם יקחו חלק במסיבת פורים בסגנון מטאלי בסיטי הול בחיפה. מומלץ בחום.

Chistyakoff Band - רוק רוסי עממי

לבאיאן -  סוג של אקורדיון שפותח ברוסיה בתחילת המאה ה20-יש צליל חד ובסים שמנים. כשחושבים על זה - הוא מתאים בול לבלוז ולרוק. רק שפיודור צ'יסטיאקוב חשב על זה קודם. הוא היה בן 19 כשב1986-ייסד את נול (אפס) - אחת הלהקות המיוחדות והאהובות ברוק הרוסי של תקופת הפרסטרויקה. השילוב בין צלילי הבאיאן לרוק'נרול נתן רקע מצוין לשירים פרובוקטיביים שבהם דיבר צ'יסטיאקוב על כל מה שלא מדברים עליו במדינה טוטליטרית - סקס שכרות ושנאת מולדת. הכישרון האומץ וחוש ההומור העוקצני שלו הפכו אותו לכוכב רוק/נגן באיאן הראשון - וכנראה היחיד בעולם. שירים שכתב בסוף שנות ה80-הפכו לקלאסיקות שעד היום זוכרים בעל פה.

אך אין כוכב רוק בלי סקנדלים ומשברים. ב1992-בהשפעת סמים פצע צ'יסטיאקוב ידידה בדקירות סכין. הוא נכלא ואחר כך אושפז בבית  חולים פסיכיאטרי שם חווה משבר אישיותי שקירב אותו לנצרות. הדת עזרה לו לקום על רגליו. כעבור כמה שנים הוא חזר לבאיאן ופצח בקריירת סולו. זוהי תקופת הניסיונות שלו - צ'יסטיאקוב שילב ביצירותיו השפעות קלאסיות וג'אז, כתב מוסיקה לשירי ילדים ועשה גרסאות כיסוי ללהיטים סובייטיים. אך למרות הכישרון   הלהט והתשוקה חסרו. צ'יסטיאקוב לא הצליח (וכנראה גם לא רצה) לשחזר את הצלחות העבר ואט אט התרחק מהבמה עד שהודיע ב2005-על הפסקת הקריירה המוסיקלית.

ההפתעה הגדולה הגיעה באוקטובר אשתקד כשצ'יסטיאקוב הכריז שהוא חוזר - עם הרכב חדש ותוכנית שבנויה ברובה על להיטים מתקופת נול האגדית. האוהדים שכבר איבדו כל תקווה מפוצצים את המועדונים ומספרים בהתלהבות על הופעות מלאות דרייב - "כמו פעם."

   עכשיו צ'יסטיאקוב בנד מגיעה גם אלינו עם בלוז-רוק רוסי אותנטי ובועט ועם הרבה נוסטלגיה למי שגדל על שיריו של "דוד פיודור."

   צ'יסטיאקוב בנד בהופעה, ,24.2בארבי ת"א

Серёжка & Инвалид - дядя Фёдор Чистяков в Тель Авиве from gershberg on Vimeo.

חוזרים לשגרה

אוקיי, אז הייתי  בחופשה מדהימה בתאילנד, ואפילו שהצלחתי לכתוב את הטור שלי גם משם - הזנחתי את הבלוג. ואז חזרתי - והנחיתה הייתה כנראה טראומטית משהו... ואז החגים. בקיצור תירוץ על גבי תירוץ :) אז זהו - עכשיו אני חוזר לעדכן פה, ואשתדל חוץ מהכתבות של הטור להוסיף עוד מידע על הופעות וסתם מוזיקה מעניינת. לא יודע כמה זמן אני אחזיק, אבל נתחיל מלהעלות את כל הכתבות שיצאו מאז אמצע פברואר.

מתחילים.

Mary and the Baby Cheeses - האפוקליפסה של מריה

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

ראיתי את מריה אוצ'ר לראשונה לפני שבועיים בערב קברטי של לאון פלדמן. בחורה בלונדינית בשמלה חושפנית עם משקפיים ענקיות של ספרנית על הפרצוף. מין מוזרות נפלאה ומושכת. למרות שהמנחה של הערב הכריז שהיא הגיע אלינו ישירות מברלין היא פנתה לקהל בעברית עם מבטא רוסי – בהתנצלות על כך שהלהקה נשארה בברלין והיא מופיעה לבד. אז היא לקחה את הגיטרה והתחילה לשיר. קסם התפזר באויר מהרגע שהיא פתחה את הפה. בקול חזק ויוצא דופן שעובר על כל קשת האמוציות מעצב נוגה עד לצרכות של שמחה היסטרית היא סיפרה סיפורים מוזרים על העולם האבסורדי שסביבנו. האמת היא שלא ממש הקשבתי למילים – הייתי מהופנט מהקול והנוכחות המיוחדת שלה.

מריה נולדה במוסקבה ב 1986 ועלתה לארץ בגיל 5. בשנת 2006 היא יסדה את  Mary and the Baby Cheeses יחד עם גיל כהן (חצי הצמד זגונדר) ורן נחמיאס היוצר אלקטרוניקה תחת השם NRAN. השילוב בין אלקטרוניקה ניסיונית, כלים מוזרים ,סגנון שירה אישי של מריה וכישרון בלתי רגיל של כל המשתתפים גרר הרבה התעניינות מצד אוהבי המוסיקה העכשוית. תוך זמן קצר ההרכב הפך לאחת התופעות הכי מדוברות בסצנה האלטרנטיבית הישראלית של שנת 2007. אך כבר שנה אחרי זה הלהקה עוברת לברלין שם נפרדים דרכיהם כאשר מריה מלקטת הרכב חדש של בנות בלבד.

ב 2008 היא הוציאה את ה War Songs -  אלבום סולו של שירי פולק אפוקליפטי. אלה הם החומרים שהיא הביאה לארץ בסיבוב ההופעות הנוכחי. וזה היה ממש סיבוב עם לו"ז סופר צפוף. 7 הופעות חיות ו-4 די.ג'יי. סטים ב-10 ימים –מוכיח שבארץ זוכרים ומעריכים אותה. כשתקראו את השורות האלו היא כבר תחזור לשיר לברלינאים, אך היא בטוח תחזור ואז אני מבטיח לא לפספס – לרוץ ולספר לכם בהקדם.

http://www.myspace.com/maryandthebabycheeses

בובות הרוק'נרול - AfterG.R.E.V

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

זה נראה כאילו לאט לאט באר שבע הופכת לבירת הרוק הכבד של הארץ. היום כל להקה שמחזיקה דיסטורשן ותופים בארגז הכלים שלה חייבת לבקר פה – אולי אין יותר מידי מקומות להופיע אבל הקהל חם ותומך. באופן טבעי צמחה בבירת הנגב גם סצינה מקומית עם כמה להקות איכותיות. After G.R.E.V  הם מוותיקי הסצינה. בכמעט 10  שנות הפעילות הם צברו גם מיומנות במה שהם עושים וגם קהל מעריצים נאמן.

להרכב הראשון של הלהקה קראו פשוט G.R.E.V   - צירוף של אותיות הראשונות של שמות החברים דאז: גריגורי, רמי, אווה, וואדים. הלהקה הופיעה בפאבים מקומיים עם תוכנית שכללה לרוב קטעים אינסטרומנטליים של רוק ובלוז כבד. אך בשנת 2003 מתפרק ההרכב המקורי, וגריגורי סריי – המייסד והבסיסת -  אוסף צמד נגנים חדש תחת השם After G.R.E.V. ווקאל נשי של אולגה ברברמן מוסיף גוון חדש לסאונד הרוקיסטי. מאז התחלפו ארבע זמרות אך הלהקה שומרת ומפתחת את אותה הנוסחה המוצלחת – קול נשי עוצמתי על רקע גיטרות-בס-תופים בריפים כבדים של בבלוז ורוקנרול קלאסי. בכלל לא קל למצוא זמרת שתדע לספק את הסחורה – לשיר הארד-רוק כמו שעשו בשנות ה-70-80. את לילה ששרה עם הלהקה היום הם מצאו רק אחרי עשרות אודישנים. יש לה קול חזק ומלא תשוקה שכ"כ מתאים לבלוזים הכבדים מלאי עוצמה שמנגנת הלהקה.

After G.R.E.V.  נמצאים בתקופה מאוד פעילה – האלבום “Rock’N’Roll Dolls”  עכשיו בשלבי מאסטרינג אחרונים וב-11 לחודש הם ישיקו אותו באירוע גדול ב"בארוק" – אולם קונצרטים הכי טוב בבאר שבע. יחד איתם ישתתפו בהשקה גם חבריהם  - להקות December, Badoon Project  ו-Molad.  במקביל יוצא גם הקליפ הראשון שלהם לשיר הנושא של האלבום. "העיקר- זה להינות מהתהליך!" –  אומר גריגורי. "אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים ונהנים מכל רגע. ואנחנו מקווים שכל מי שאוהב רוקנרול יהנה מהתוצאה!"