לרקוד עם כלבי חלל

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

18 שנים עברו מאז פירוקה של המדינה הסובייטית. אך מתברר שהתרבות שהיא הולידה עדיין חיה ונושמת.

ולא רק ברפובליקות המאוחדות לשעבר אלא גם אצלינו -  בארץ הקודש. לא פלא – הרי הרוב המכריע של "רוסים" בארץ נולד במדינת הרשע ועם חלב האם הפנים את הסמלים והסיסמאות. וכשמסתכלים לאחור -  רואים שלצד האידאולוגיה הקומוניסטית צמחה לה תרבות פופולרית עשירה ומיוחדת עם מוסיקה וסרטים, חגים ומנהגים.

בדיוק את התרבות הזאת (ומה שיצא ממנה) מנסים לשחזר ולהנציח המפיקים של "בלקה וסטרלקה" - סלון תרבות רוסית וסובייטית שמתקיים מדי יום ראשון במועדון "לייקה" בתל אביב. מי שקצת מכיר את היסטוריית חקר החלל בוודאי ישים לב למשחק המילים. לייקה, בלקה וסטרלקה היו כלבות חלל סובייטיות. לייקה – החייה הראשונה ששוגרה לחלל מתה במהלך הטיסה (איפה היה  "צער בעלי חיים"?) . בלקה וסטרלקה לעומת זאת, חזרו בשלום והפכו לגיבורות תרבות ברמה של יורי גגרין  - האסטרונאוט הראשון.

המפיקה הראשית של הליין – יוליה כיסלו ידועה לבלייני תל אביב כמי שהפיקה את הליין הרוסי המוצלח "סטקנצ'יק". חגיגות ספוגות באלכוהול ששילבו מוסיקה מכל העולם אך הכל ברוח רוסית לבבית וחסרת מעצורים.

לצידה עומד די.ג'יי. קלאצ'יק – אחד המתקלטים הבודדים בארץ שמנגנים "אורבן פולק" –ערבוב מטורף של מוסיקה עירונית שובבה  - צועני, לטיני, Pאנק, רגאיי, היפ-הופ – הכל הולך. ב"בלקה וסטרלקה" הוא הרזידנט הרשמי והמנהל המוסיקלי. הוא מביא איתו רקע עשיר בפופ סובייטי ושאנסון מזרח אירופאי מכל התקופות והסוגים.

לליין החדש שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא לחשוף את התרבות הרוסית-סובייטית לקהל המקומי. לדברי יוליה, יותר ויותר צברים מתחילים להבין שמדובר פה במשהו לא רק שונה אלא גם מעניין. המטרה השניה היא ליצור מקום מפגש לכל נושאי אותה התרבות. מקום שבו יוכלו להרגיש בבית ולשחרר את הציפור הסובייטית (כלבת החלל?) שחבויה להם עמוק בלב.

אז לא חשוב באיזה צד של מסך הברזל גדלתם, בלקה וסטרלקה מחקים לכם בלייקה. כל יום א', מ21:00 ועד הטיפה האחרונה. )בר "לייקה" - נחלת בנימין 29,תל אביב)

אני מתארח בהופעה של "דולי" - ואתם באים לרקוד

ב 01.01.10 אנחנו פותחים את העשור באירוע אקלקטי ומקפיץ!

על הבמה  - להקת דולי עם אורח מיוחד  - אנט וייס :))

אלקטרופופ מקבל טיפול צועני!

לא לפספס!

Dagor Dagorath - רואים שחור

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

דאגור דאגוראת הוא אחרית הימים, הקרב האחרון של כוחות האופל נגד כוחות האור במיתולוגיה של ר.ר. טולקין.  הירואיות , קרבות, הרומנטיסיזם של האפוקליפסה – מעורר השראה, נכון? כך, לפחות, הרגישו אנדרי(שירה,גיטרה), ולדימיר (שירת רקע, קלידים) ואיגור (בס) כאשר התחילו לנגן בלאק מטאל סימפוני ב 2003.

אלה היו גם הנושאים העקיריים באלבום הדמו שלהם  Times of Distress, שהוציאו ב-2005.

ב 2007 הם גייסו לשורותיהם את המתופף מולוט וזמרת לריון (לריסה) והתחילו בהקלטות של אלבום הבכורה שלהם "היצר הרע", שיצא ברוסיה באוגוסט 2009 ואמור לצאת באירופה בינואר 2010.

ההתמקדות בהפצה דווקא לחו"ל מובנת. בלאק מטאל (מאטל שחור) הוא לא בדיוק הפס הקול הטבעי למציאות הישראלית. רוב הנציגים הבולטים של הז'נר (שנחשב לזרם קיצוני של מטאל) באים מארצות סקנדינביה קרות ואפלות.

ובכל זאת גם הסצנה המקומית רשמה כמה הצלחות בינלאומיות בצד האפל של המטאל בעשור האחרון. ראוים לציון הם להקת ערפל, שגם היא נוסדה ע"י יוצאי ברה"מ ומלכאש, שהמציאו את השילוב המרענן של בלאק מטאל מיזרח תיכוני.

לדאגור דאגוראת יש את כל הסיכויים להצטרף לרשימת ההצלחות. האלבום החדש מציג שבעה קטעים גרנדיוזים ומצמררים. הדיסטרושן חסר רחמים, התיפוף מטורף, הצרחות קרועות את הלב. כל זה בעיטור סימפוני מפואר של הקלידים וקולה הנשגב של לריון. הטקסטים של השירים כתובים באנגלית ורוסית ומתמקדים (לדברי הלהקה) במאבק המתמיד נגד השד הפנימי. השמות של השירים מדברים בעד עצמם: "גן עדן בגיהנום", "השטן הכבול", "מעגל הרוע". הבעיות הנלעגות של הקיום היום-יומי לא מעניינות את הרוסים האלה. הם מייצרים מציאות אחרת – מלאה בפאתוס וגבורה. הם רוצים לרתק,להלהיב ולהפחיד.

העיצוב האומנותי של האלבום משלים את החוויה. את הגרפיקה הם הזמינו אצל האומן היווני המפורסם סת סירו אנטון שעשה עטיפות להרכבים כמו MOONSPELL, VADER ו -PARADISE LOST. לא היה קל להשיג אותו אבל דאגור התעקשו והתוצאה בהחלט מרשימה ועומדת בסטנדרטים בינלאומיים.

ב 24.12  (שזה היום) הם עושים הופעת השקה לאלבום – אז בואו לתמוך בהם לפני שהם  פורצים לעולם הגדול.

http://www.myspace.com/dagordagorath

M.e.s.s - Dead In The Head

פשוט מרתקים. כל פעם שאני רואה את ההופעות שלהם אני מתאהב מחדש.זאת ללא ספק לא המוסיקה לשמיעה היומיומית. יותר כמו מנת גורמה - חוויה מוסיקלית מסחררת שיש לצרוך במינון מוגבל. חובה לכל אוהבי המוסיקה המודרנית..

דולי - וודקה וריקודים

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

לא פלא שדווקא היום - בעולם גלובלי שהגבולות בו נמחקים - הצוענים שוב חזרו לאופנה.
עכשיו הרוח של נוודים חסרי המולדת קרובה ומובנת לכל אחד מאיתנו מאי-פעם.
 הגל הגדול של הג'יפסי-בום עבר בארץ לפני כמה שנים והותיר אחריו לא מעט אוהדים שרופים.
עוד יותר כך בקרב יוצאי ברה"מ. הרי הבילוי האהוב על הצוענים, כפי שידוע מסרטי קוסוטוריצה תהוא להשתכר ולקרוד. בול מתאים גם לרוסים.
זה מסביר למה להקת דולי כל כך פופולרית ברחוב הרוסי. הרי לפי הגדרתם העצמית הם מנגנים "סקא-Pאנק צועני".והמוסיקה מחזקת את ההגדרה - יש כאן את הגרוב המרקיד של סקא, את המרד ועצבים של Pאנק וכל זה - בתיבול עשיר של חצוצרות וסקסופונים ברוח צוענית אמיתית.
כששומעים את דולי בהופעה אין ברירה אלא להתחיל לרקוד, ואם הלכת לפי הספר ותדלקת בכמה כוסיות וודקה, אז גם לא תוכל לעצור.
בנוסף למוסיקה הבועטת יש כן גם את הפן הנוסטלגי - הסולן אנטון קוצ'ר שר ברוסית. השירים שלו הם מיקס שרמנטי בין שירי עם רוסים לרומנסים צועניים.מין מזכרת מהבית למי שהבית שלו כבר איננו.נשמה שפורצת החוצה. עוד סיבה טובה להשתכר ולהזיז את הגוף.
באחת ההופעות של "דולי" בירושלים הקפיצות המטורפות של הקהל הפילו את מרפסת המועדון. אף אחד אפילו לא הופתע. הרי ככה זה  - חגיגה רוסית-צוענית-Pאנקיסטית.
כמובן כדי להטריף ככה את הקהל צריך מוסיקאים מיומנים. נגני הלהקה באים מקשת רחבה של רקעים - מג'אז אקדמי ועד לספיד-מטאל.זה מה שמאפשר להם לא לשעמם וכל הזמן להתחדש אפילו בנישה היחסית צרה שבחרו לעצמם. מי שהיה בהופעה - בטוח ירצה לבוא שוב וכשיבוא - לא יתאכזב.
כל הופעה של "דולי" היא חגיגה  - עם הפתעות ואורחים. פעם אחת אם.סי, פעם אחרת - רקדנית בטן.
 וכל אירוע מלווה בתיקלוט של פרופסור למוסיקה אורבנית די.ג'י קלצי'יק.

דולי מופיעים פעם בחודש-חודשיים, אז אם בא לכם חגיגה - רוצו לראות ולשמוע.

 אפילו אם עוד לא למדתם רוסית.
כמו שאמרתי - אחרי כוסית-שתיים הרגליים כבר יגידו לכם מה לעשות.

http://www.myspace.com/dooleeband

צילום: גל גוצייט

SUMO ELEVATOR - מעלית לחלל החיצון

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

מוסיקאים שחושבים קצת מחוץ לקופסא תמיד מסתבכים עם ההגדרה של סגנון המוסיקה שלהם. "מוסיקה ניסיונית" –זה רחב מידי ולא מסביר כלום. נישה מסויימת – זה מגביל, משעמם ולא משקף.

כדי לא להסתבך, סומו אלבייטור המציאו ג'נר משלהם, שמבחינתם מגדיר במדוייק את מה שהם עושים.

הם קוראים לזה "מוסקת מעליות כבדה", ולמרבה הפלא ההגדרה די קולעת.

כידוע, "מוסיקת מעליות" הינו אחד התיאורים ליצירות מוסיקליות המתאימות להתנגן ברקע במקומות ציבוריים – מעליות, קניונים, חנויות. זוהי בדרך כלל מוסיקה ללא מילים, יפה, מלודית ונעימה לאוזן.

אז מה קורה כשעושים את זה כבד? מקבלים את "סומו אלבייטור" – זה ללא מילים, זה יפה, זה מלודי, אבל לפעמים גם כבד מאוד .עם סאונד מאסיבי של גיטרות ותופים בעיטור צלילי סינטסייזר עוצמתיים הקטעים של ההרכב נעים ממטאל ניסיוני, דרך ג'אז וישר לתוך אלקטרוניקה מתוחכמת בסיגנון של אפקס טווין.

האי.פי. הראשון לשהם נקרא Ho-muwa-ku והוא יצא באוגוסט שנה שעברה. אפשר לרכוש אותו ברשת או לשמוע את כולו במייספייס של הלהקה.

יש כאן 4 קטעים שכולם מעידים על דבר אחד – אצל החבר'ה האלה המוסיקה היא מה שחשוב. ללא מגבלות של ג'אנרים ושפות הנהר של צלילים זורם חופשי. שילוב של גיטרה וירטואוזית וצלילים אלקטרוניים שמיימיים יוצרים אוירה של טיול בחלל החיצון. וכמו בכל טיול – יש רגעים סוערים עם ברקים ורעמים ויש גם רגעים שקטים מלאים ביופי ושלווה. מוסיקת מעליות, זוכרים?

סומו אלבייטור הם יבגני קושניר (גיטרות), אולג שומסקי (תופים) ואלכס פורמן (סינתיסייזרים). הם התחילו לפעול בשנת 2006, נתנו לא מעט הופעות בארץ וזכו לתגובות נלהבות תודות למוסיקה טובה וצליל מקורי. עכשיו הם עובדים על אלבום בכורה ויוצאים לסיור הופעות נוסף כדי (כמו שהם עצמם אומרים) לעשות בקרת איכות לחומר ההדש. אז אם בא לכם לחלל החיצון, מהרו לתפוס את המעלית.

תאריכי הופעות: 17.12.09- ברקוט, באר-שבע; 18.12.09 – רבניצקי 7, ת"א; 24.12.09 – רודיאו, חיפה.

האתר:

http://www.sumoelevator.com

סאדייל מחברים את החצאים

להיות רוסי בארץ נהיה יותר ויותר מגניב.

רוסים כבר לא רק בודקים תיקים ומנקים רצפות. עכשיו הם בפוליטיקה ועסקים, בטלויזיה ובברנז'ה.

 ילדים שבבית הספר התביישו מהורים דוברי רוסית פתאום מתחילים ללמוד את השפה מחדש.

 המבטא הכבד של הקופאית לובה כבר לא מצחיק – הוא עכשיו במודה.

גם סאדייל  - הרכב הראפ רוסי-עברי החזק במדינה – הם חלק מהסטייל החדש. מבטא כבד – מתאים לסאדייל בול. "אנחנו עושים את זה כבד" – כתוב על אחד הפוסטרים שלהם. וזאת לא הכבדות של מטאל עם דיסטורשן ושאגות. זאת הכבדות של החיים עצמם. סאדייל לא יודעים בושה ולא רחמים. כמו ראפרים אמיתיים הם גאים להיות רוסים, אאוטסיידרים, נרקומנים, פושעים. "עם רוסים לא מתעסקים" אומר סולן הלהקה אנטון "קלין" אוסטרובסקי בשיר "מיליון", שבין השאר מדבר על מיליון רוסים בארץ. בעולם של סאדייל החיים הם ממש לא פיקניק. לא פשוט בגטו הרוסי ועוד יותר קשה – לפרוץ החוצה. נראה שסאדייל מבינים היטב שכדי לעשות את זה הם חייבים להגיד את כל האמת, לשפוך את כל הכעס והכאב. אמיתיות –זה הכלף הכי חזק שלהם והם משחקים אותו טוב עם קטעי ראפ מהמצמררים שאי-פעם נכתבו פה.

אם.סי. קלין ועמיתיו ללהקה – אם.סי. קוריאה ודי ג'יי מש התחילו לעשות הארדקור-היפ-הופ בירושלים לפני 5 שנים. מלכתחילה הם החליטו לכתוב את הטקסטים שלהם ברוסית וגם בעברית מתוך רצון לפנות לקהל כמה שיותר רחב וגם לגשר על הפער התרבותי. או אולי פשוט מפני שהם מדקלמים את החיים  - והחיים שלהם הם בדיוק כאלה – חצי רוסית-חצי עברית. (המציאות החצויה הזאת באה לידי ביטוי בשיר "חצי" שהיה אחד הראשונים שהם העלו לרשת.)

למעשה אפשר להגיד שגם הלהקה עצמה היא רק חצי רוסית. הרי ראפ – זה חצי מוסיקה וחצי מילים. ודי.ג'יי. מש (מישר כהן), שאחראי לחצי המוסיקלי – הוא צבר שלא דיבר מילה ברוסית עד הפגישה עם קלין וקוריאה. עכשיו הוא לא מוכן לעזוב את הסצנה. לטענתו – "ראפ רוסי זה הראפ הכי אמיתי שעושים פה".

הטקסטים הבועטים, ההופעות האנרגטיות והרצון העז להצליח עשו את שלהם – בחמש שנים האחרונות סאדייל הספיקו לצבור קהל מעריצים דוברי רוסית ועברית ואפילו קיבלו חסות של סלקום. ב- 2008 עזרה להם החברה הסלולרית להוציא סינגל "אין זמן" עם שני שירים בשתי השפות (שוב חצי-חצי). באותה שנה הם רשמו עוד כמה הצלחות – קודם עם הקליפ לשיר "אוליצה" (גדלנו על חוכמת רחוב) בבימוי של רונה סגל. הקליפ תיאר את המציאות האלימה שאותה הם מתיימרים לחיות וזכה לתגובות מפרגנות ונזעמות גם יחד. אחרי זה – עם לקיחת המקום השני בתחרות הראפ החשובה ביותר ברוסיה.

בעקבות החשיפה הראשונית הרוסים הזועמים הגיעו גם לטלויזיה ורדיו, ואוסטרובסקי אפילו קיבל תפקיד ב"הבודדים" - סרטו של רנן שור על מרד בכלא 6 שאמור לצאת למסכים בדצמבר הקרוב.

היום סדאייל מחפשים חברת תקליטים שתוציא את אלבום הבכורה העברי שלהם ואומרים שכבר יש להם חומרים לשלושה דיסקים נוספים. לא מזמן צולם עוד קליפ -  לשיר "מיליון", הפעם בבימוי עצמי של אם.סי. קוריאה  ויש גם עד אחד שצריך לצאת לעולם בחודש הקרוב. במקביל הם עובדים על פרוייקט אינטרנטי בינלאומי עם ראפרים מכל קצוות העולם ומנסים להעלות תוכנית טלויזיה על ראפ ישראלי "ישראראפ".

דבר אחד שהם לא מתכוונים לעשות – זה לעצור. הם בתנופה, יש להם את מרץ ואת הביצים, יש להם ביטים מלוכלכים ומילים חדות כמו סכין. והם מוכנים לעשות הכל כדי להגיע לחזון שלהם  - לפרוץ לתודעה הישראלית, להשמיע את הקול הרוסי ואולי סוף סוף לחבר את החצאים. 

THE FADING - מבשרים את הגאולה

www.israelhayom.co.il "פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - מוסף סופ"ש של "ישראל היום

מטאל זה הרבה מעבר לעוד סיגנון מוסיקה. לשמוע (ועוד יותר – לנגן) מטאל – זו הצהרה , זאת פוזיציה חברתית. נכון, אפשר

להגיד את זה גם על רגאיי או ג'אז, אבל להיות מטאליסט זה הרבה יותר קיצוני. מפני שזוהי המוסיקה של הרס וגבורה, של מרד חסר פשרה נגד השיעמום ובנאליות של הקיום היום-יומי. בעוצמה מאלפת של דיסטורשן ותופים רועמים המטאל פורץ את כלוב המציאות וחושף את הפחד והתשוקה, את הדם והמוגלה.
הקיצוניות הזאת מסבירה היטב את התפקיד המהותי של יוצאי ברה"מ בסצנת המטאל המקומית. מי שהגיע לכאן כטינייג'ר מקבל בעל כורחו את השיעור החשוב של הסתכלות מהצד, של ראיה ביקורתית וכן, של שינאה כלפי המיינסטרים. זהו שיעור שלא נשכח גם אחרי קליטה מוצלחת.
על עטיפת האלבום של דה פיידינג אנחנו רואים עובד משרדי בחליפה שחורה כורע ברך בין בנייני זכוכית ובטון כשהוא מפנה אל השמיים מבט של תסכול וייאוש. זהו האדם המודרני שמחפש גאולה מהשגרה המתישה, מהלחץ והמתח של העבדות הקורפורטיבית. ודה פיידינג מבטיחים גאולה:
(בחטא נמצא גאולה) In Sin We’ll Find Salvation
- הוא שם האלבום שלהם שיצא באיירופה באוגוסט ואמור להגיע לארץ בדצמבר 2009.
הדרך אל האלבום הנוכחי לא הייתה פשוטה או קצרה. עוד בשנת 2000 איליה בדרוב (הזמר) התחיל את הלהקה שאז קראו לה
EXCESSUM
יחד עם חבר - גיטריסט בוריס ארנוביצ'. לאחר חמש שנים ושיונויים רבים בהרכב הלהקה הקליטה את האי.פי הראשון שלה
Instruction for Self Destruction
בהפקה מוסיקלית של דניאל וורפולומייב מלהקת פאוור מטאל "אקרופוליס". ב 2007 הם משנים את השם ל"דה פיידינג" ומקליטים את האי.פי. השני –
Chaos in flesh.
לקראת סוף ההקלטות הלהקה מתגבשת בהרכבה הנוכחי ומתחילה לצבור מעריצים בקהל המקומי בהופעות מרובות עם גדולי הסצנה הישראלית כדוגמת
Betzefer, Whorecore, Eternal Gray
(האמת היא שכשמתחילים להכיר את הסצנה לעומק זה מפתיע כמה להקות מטאל מעולות יש בארצינו הקטנה)
ב 2008 דה פיידינג משתתפים ומנצחים בתחרות להקות מטאל של הלייבל הגרמני
WACKEN
כאשר הם הופכים ללהקה ישראלית השניה בהיסטוריה שזכתה להופיע באירוע הבינלאומי הסופר-יוקרתי
Wacken Open Air
הראשונים היו להקת פרוגרסיב מטאל מיזרחי )
ORPHANED LAND (
היצנחון זיכה את החבריה בחוזה הקלטה עם
ICS Records
ובשנת 2009 הם סוף-סוף מקליטים את האלבום המלא הראשון שלהם. הצלחה בינלאומית בכל קנה מידה – האלבום הוקלט בשוודיה והעטיפה נעשתה ע"י אומן בריטי קולין מרקס שעשה עטיפות לאלבמים של כוכבי הז'אנר כמו
Nevermore, Strapping Young Lad, Aborted
האלבום יצא כאמור באגוסט השנה וכבר זכה לביקורות מעולות בהרבה מגזינים ואתרים (רובם בגרמניה). בייניהם ציון 4 מתוך 5 של "קראנג" – מגזין הרוק הגדול בעולם. ואם תשאלו אותי – בצדק! המוסיקה תופסת אותך חזק מההשמעה הראשונה – זה כמו לנסוע על כביש מהיר ב 200 קמ"ש. מהירות עוצרת נשימה בשילוב עם מלודיות משכרות. עבודת גיטרות מושלמת, בס ותופים מדוייקים , ריפים בועטים. כן – זוהי הגאולה! זוהי מנת האנרגיה ההרסנית שתעזור לכם לפרוק את כל הלחצים, לשכוח מהמשבר הכלכלי, מהבוס (או ההורה) המעצבן ושוב להרגיש חיים ומוכנים למעשי גבורה.
אז תתכוננו לגאולה – האלבום מגיע לארץ בדצמבר ודה פיידינג מבטיחים מופע השקה גדול וחגיגי. ולפי מה ששמעתי – חייבים להיות שם!
http://thefading.com/
http://www.myspace.com/thefading