Dree My Weird - סוד היופי האפל

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

כשמוזיקאים עם רקע אלטרנטיבי מחליטים לעשות פופ זה כמעט תמיד יוצא מעניין. וזה בדיוק מה שקרה כשדמיטרי שינקרצ'וק וגלה אינפרי שנפגשו בפרוייקט פרוג-מטאל פסיכדלי בשם Anthem of Despair  חיפשו בתחילת 2009 את הביטוי לצד הקליל והאתמוספרי שלהם ויסדו את Dree My Weird. נכון, זה לא בדיוק יצא להם שמייח ומתקתק – הנטיות הגוטיות של גלה והקיצוניות המטאלית-אלקטרונית של דמיטרי (הידוע גם כ-MasterDX) משכו אותם לצד האפל. ועדיין – זה קליט, זה יפה – וכן מאוד אטמוספרי. הגבוליות הזאת היא למעשה מה שעוזר ל Dree My Weird ליצור סאונד מאוד יחודי . באופן די מפתיע הם מצליחם לקחת מרכיבים סטנדרטיים של סינט-פופ אפל ולהכין מהם שיקוי קסמים בעל ניחוח והשפעה יוצאים מהכלל.  הקול המעולה של גלה בהחלט משחק כאן תפקיד חשוב. זמרת מוכשרת שהתחילה ללמוד ווקאל עוד בילדותה במוסקבה היא יודעת לשיר ועושה זאת בתשוקה אמיתית.

 המלודיות היפות שהם כותבים יחד, הביטים והסינטים המוקפדים של דמיטרי והגיטרות העוצמתיות שמקליט עבורם מישה גימרוורט מספקים עיטור הולם לקולה של גלה ויוצרים ביחד אוירה דרמטית, רומנטית ומיוחדת. יש בה משהו מיסטי ושברירי. משהו שגורם לך לרצות לשמוע את זה עוד פעם, לרצות להבין מה הוא הסוד של Dree My Weird.

בימים אלה הם עומלים על אלבום הבכורה שאמור לצאת עד סוף השנה. יש להם כבר עשרה קטעים כתובים ומוכנים לביצוע. ארבעה מתוכם הוקלטו. למעשה רק בשבוע שעבר הם הוציאו שני שירים חדשים לרשת ואז בדיוק גם אני נחשפתי אליהם וישר הוקסמתי.

לדברי גלה הם מוכנים גם להופעות -  בהרכב המתוגבר ע"י חבר נוסף – אלקסנדר גנקין, אך כרגע לא מתכננים להופיע ומעדיפים להתרכז בעבודה על האלבום שנעשית באולפן הביתי שלהם באשדוד.

ובינתיים ניתן (וכדאי) לשמוע אותם במייספייס ולקוות שההמשך יבוא בקרוב.

Stormy Atmosphere - באוירה מתקדמת

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

מהשמיעה הראשונה Stormy Atmosphere מצטיירים כלהקה רצינית שעושה מוזיקה רצינית ויפה. בדיוק כמו שלהקת מטאל מתקדם צריכה להיות. כל הג'אנר הזה הוא הרי לאנשים שיודעים להעריך יופי ומורכבות במוזיקה. פרוגרסיב רוק, או בקיצור פרוג צמח בשנות השבעים כאשר רוקנרול איבד קצת מהאנרגיה הקדמונית שלו והמהפכה הפסיכדלית גרמה לתודעתם של רוקיסטים להתרחב מעבר לכל גבול.
המוזיקאים נכנסו למעבדות והתחילו את הניסויים במטרה לרקוח את המקבילה המוזיקלית של ה-LSD
הם הוסיפו אלמנטים של קלאסיקה, קצת תבלינים מהמזרח, קורטוב מסורת אירופאית עממית והכינו מגוון תעורובות רוק עם תויות חדשות ומשונות: ארט, פסיכדליק, פרוגרסיב...
בשנות השמונים ההרפתקה הפסיכדלית נגמרה. הפרוג נרשם בהיסטוריה של רוק ויצא מהמודה. ואז הגיעו להקות מטאל שחיפשו גיוון ומורכבות מוזיקלית. כך נולד הפרוגרסיב מטאל - עם להקות כמו Dream Theater ו Queensrÿche.

 Stormy Atmosphere צומחים מאותם שורשים. תדי שבץ ואדוארד קרקוב ייסדו את הלהקה לפני 8 שנים.שניהם אוהבי מוזיקה גדולים והרעיון מלכתחילה היה לתת ביטוי לטעמים מוזיקליים מגוונים. "אנחנו שומעים המון מוזיקה מכל מיני סגנונות ואז מנסים לשלב את זה במה שאנחנו עושים". התוצאה היא יצירה מוזיקלית עשירה ומרשימה. ללהקה שני זמרים - תדי ודינה שולמן שהיא זמרת אופרה מקצועית. את רוב השירים הם מבצעים ביחד והשילוב של הקולות יוצר אוירה מרגשת של תשוקה ומתח - בהחלט אוירה סוערת. וגם בחוץ - מזג אויר חורפי - צלילי כינור וחליל אל מול סינטים עשירים וגיטרות עצבניות לוקחים אותנו ממלנכוליה גשומה ישר אל לב הסערה. "המוזיקה שלנו משקפת את המורכבות ורב-גוניות של העולם מסביב..." האלבום הראשון שהם הוציאו עצמאית בשנה שעברה נקרא .COLORBLIND הוא קיבל בקורות טובות והיה מלווה בסיור הופעות מוצלח בארץ. עכשיו, אחרי שינוי בהרכב (בסיסט ומתופף חדשים) הם חוזרים להופיע. ב 09.04 הם מגיעים לברזילאי. תדי: "ננגן בעיקר את החומרים של האלבום, אבל יהיו גם הפתעות. תמיד יש הפתעות!" 

Zvukoprocessor - מוזיקה לא פשוטה

ניתן לחלק את כל האנשים לפשוטים (שהם הרוב) ומסובכים (שהם המיעוט). אנשים פשוטים נהנים מדברים פשוטים והחיים שלהם קלים. אצל המסובכים הכל הרבה יותר מורכב. כדי להנות מהחיים הם חייבים משמעויות עמוקות, ספרים חכמים וכן - גם מוזיקה מסובכת. כזאת שלא משדרים בגלגל"צ, כזאת שאף לייבל גדול לא מתעסק איתה. הרי אמרנו - המסובכים הם במיעוט. אין להם כח כלכלי, רק אולי הכח האסטטי.

מוזיקאים שעושים את המוזיקה המסובכת – נוייז, אקספרימנטלי, אוונגרדי - עושים זאת מתוך הצורך הפנימי. באותה מידה – מי שמחליט לקדם והוציא לאור מוזיקה כזאת מושפע ממניעים אידאולוגיים או אפילו רוחניים ולא כלכליים. לא פלא שבהרבה מקרים אלה הם המוזיקאים עצמם שמבינים שאם הם לא יקדמו את היצירה שלהם – אף אחד לא יעשה את זה בישבילם. זה בדיוק מה שגרם לקוסטה גרביס, איש סאונד מהטובים בארץ לייסד בשנת 1998 את  Zvukoprocessor (מעבד קול בתירגום מרוסית) כדי להקליט ולהוציא לאור את הפרוייקט no time for good בו התעסק באותה תקופה.

מה שהתחיל כאולפן הקלטות ולייבל מחתרתי מתפתח עם השנים לקולקטיב של אומנים שמפיקים צלילים אלקטרוניים בקשת רחבה של סגנונות – מהכי ניסיוני ואבסטרקטי ועד טכנו לפנים. Zvukoprocessor  של שנות 2000-2004 זו ממש קהילה, שאחראית למספר אירועים מרתקים שעד היום זכורים לחובבי האנדרגראונד בארץ.

התוצאה שמסכמת את אותם השנים היא Intercontinental Zvukoprocessing  - אוסף רב-גוני של כ-20 פרוייקטים מכל רחבי העולם. למרות הנימה בינלאומית באופן טבעי מתרכז האוסף בפעילות של אותה מחתרת אלקטרונית-אקספרימנטלית רוסית-ישראלית שבמרכזה עמד ה Zvukoprocessor.

בשנתיים שאחרי זה מתפזרת הקהילה וZvukoprocessor ממשיך לתפקד כלייבל עצמאי שמשמש בעיקר להוצאת הפרויקטים של 17 Migs of Spring – הרכב אלקטרוני אקספרימנטלי של גרביס וחבריו – לב בומשטין ונטליה גורפינקל. אחרי מספר של מהדורות מוגבלות על גבי CD-R מחליטים החברים להפוך אותו ללייבל אינטרנטי טהור. היום ניתן להוריד ב   Zvukoprocessorאת העבודות האחרונות ושיתופי פעולה שלהם עם מזיקאים מחו"ל. אז אם גם אתם מרגישים קצת מסובכים  ועבודת סאונד עתידנית עושה לכם את זה- היכנסו ותתחילו להינות מהחיים.

Oxy Turbo - שחור בנשמה

אוקסי טורבו הוא בהחלט עוף מוזר.הוא גם עוף חזק ואמיץ - עם חזון והמון אנרגיה.
לבד, כמעט ללא תמיכה של סצינה או קהילה כלשהי הוא הלך ובנה את פרוייקט הסולו שלו, שבו הוא גם מלחין את כל המוזיקה וגם שר ורוקד.

"לקחתי כמה סגנונות אלקטרוניים שאני אוהב (ושכמעט ולא מנגנים אותם בארץ) ויצרתי מהם סטייל משלי". הוא אומר שהשורשים שלו הם דווקא במוזיקה שחורה: "מאז שהתחלתי להתעסק במוזיקה תמיד התחברתי לזה - ג'אז, soul, בלוז. זה בנשמה שלי, בגוף שלי." החיבור כ"כ עמוק שהוא גם מתלבש ומתנהג "שחור" - עם דרדלוקס, תליון בומבסטי על הצוואר ומעיל פרווה בצבע ארגמן יש לו תדמית של ראפר אולטימטיבי.

הנחרצות והרצון העז של אוקסי להביא את המוזיקה שלו לעולם הניבו פירות רבים. הוא כבר הוציא שלושה אלבומים וצילם 13(!) קליפים  - רקורד בהחלט מרשים. "אני כל הזמן יוצר קשרים עם אנשים בכל העולם. אם הם אוהבים את מה שאני עושה - יכול לצאת מזה שיתוף פעולה מעניין." בהתחלה התמקד בקהל המקומי והוציא שירים בעברית אך כיום הפנים שלו מופנות לעולם הגדול. הוא רואה את עצמו כחלק מהדור החדש - דור גלובאלי שלא מכיר בגבולות של דת, לאום או גזע. "..באתי לכאן מקזחסטאן, אבל השורשים שלי בכלל בטורקיה... יש לי חברים בכל מקום שאני מגיע אליו..". לא מזמן חזר מניו-יורק, שם התקבל הקליפ שלו "Wind of Change" לרוטציה באמ.טי.וי. האמריקאי. הישג נוסף של השנה האחרונה - שיר "Mama, don't cry!" שהשתתף בפס הקול לסרט "זרובבל" שמספר על חייהם של יוצאי אתיופיה בארץ.
אחרי החזרה מניו-יורק יסד יחד עם חברים את United 2012 Krew - צוות אומנים רב תחומי שאתם הוא מארגן אירוע גדול ב26.03 בפרילנד בתל-אביב.  האירוע יכלול הופעה של אוקסי, מופע כוריאוגרפי ודי.ג'יים משובחים. מומלץ לאוהבי המוזיקה השחורה.

Oxy Turbo- הופעה ב"פרילנד" , אלנבי 47, ת"א – 26.03

The Mollycoddles - הפיפטיז ב 2010

פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il

רוקאבילי – זו התמצית של מוזיקת רוק. זה מה שהרוק'נ'רול היה אמור להיות לפני שעבר את כל המוטציות האפשריות. לפני שנהיה כבד ומלא בפתוס ותחושת חשיבות עצמית מופרזת. רוקאבילי  -  זה קצב מקפיץ, אנרגיות מטורפות ורגליים שזזות ללא מנוח. ורוקאבילי בארץ – זה להקת Mollycoddles  - היחידים שבאמת חיים את תרבות הרוקאבילי ושוב ושוב מביאים את המופע הלוהט שלהם אל במות המדינה.

כשדניאל אלקן  (הסולן והמדליק הראשי של הלהקה) וחבריו יוצאים אל אור הזרקורים קל מאוד לשכוח שאנחנו במאה ה-21. הMollycoddles  נאמנים למקורות – הם מחיים את האנרגיה של הפיפטיז עם המרד והפראות שלהם. אך יחד עם זאת ניתן להרגיש גם השפעות יותר מאוחרות של להקות רוקאבילי וסייקובילי   (שזה ערבוב בין רוקאבילי לPאנק) של שנות השמונים כמו ה Stray Cats שהוסיפו לג'אנר סאונד יותר עוצמתי ומקצבים יותר מהירים. המפונקים (כך מתורגם מאגלית שם הלהקה)  מכריזים על עצמם כ"להקת רוקאבילי, טויסט וסוינג הכי מרקידה בארץ" ומקיימים את ההבטחה. עם קונטראבס פואם ומפוחית צורחת הם לא נותנים לקהל לעצור לרגע. מטויסטים מטורפים הם עוברים ישר לסלואו חושני  שגורם לזוגות להתחבק ואז שוב חוזרים לרוק'נ'רול בועט.

הלהקה של חמישה חברים קמה לפני שמונה שנים בתל אביב במטרה לקדם את תרבות הרוקאבילי בארץ. בנוסף לפעילות המוסיקלית הם גם מתחזקים אתר rockabilly.co.il  שכולל שיעורי ריקודים בסגנון בוגי-ווגי ונגן מדיה עם אוסף קלאסיקות הג'אנר . מאז שהתחילו לפעול יותר ויותר אנשים מתחברים לתנועה – לובשים מכנסיים צרים ושמלות פרחוניות ולומדים את הצעדים לקראת עוד מסיבת ריקודים בניהול Mollycoddles. ו- Mollycoddles אוהבים להופיע- רק בחודש האחרון הם ניגנו גם בירושלים וגם בתל אביב וכרגיל השאירו קהל נלהב ללא נשימה אך רעב לעוד ועוד רוקאבילי בוער ומסחרר.  וההמשך יבוא – יש להם עוד הרבה אנרגיה לתת לכל מי שאוהב רוק'נ'רול אמיתי.

The Mollycoddles  - הופעה בפרורוק ב 18.03 – לבונטין 11, ת"א

Whistle Bait: 25 Rockabilly Rave-Ups

Every Breath's Counted - התשוקה לרוק

 (פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

ילד יהודי זה חנון עם כינור ביד. אחד הסטריאוטיפים הקומיים של תרבות הרוסית-סובייטית. כזאת היתה כנראה גם אוולין שור בילדותה. לפני שהתחילה ללבוש שחור ולהאזין לרוק כבד.לפני שליבה חווה את התשוקות של החיים הבוגרים. "מה שמעניין אותי - זה רגשות סוערים, תשוקה אמיתית. לכן בחרתי דווקא ברוק - כי כאן האמוציות הכי חזקות."
את להקתה  Every Breath's Counted יסדה אוולין לפני שנתיים יחד עם גיטריסט מיכאל פנקוב. היא כתבה את השירה, הוא הלחין את המוזיקה. היא הביאה את הכינור הקלאסי ואת קולה החזק, הוא - את הגיטרות הכבדות. הסימביוזה המרגשת משכה מהר נגנים נוספים ובשנה שעברה הלהקה התחילה להופיע ברחבי הארץ. "אנחנו די בתחילת הדרך" - אומרת אוולין - "צוברים חומרים, עובדים על הסאונד. לפעמים זה לא מתקדם מהר כמו שהיינו רוצים - הרי כולנו עובדים ולומדים בנוסף ללהקה. אך אנחנו כבר רואים שיש לנו משהו מיוחד - הקהל מקבל בהתלהבות את השילוב של כינור עם הרוק הכבד. ולנו הכי חשוב שזה יצא אמיתי, שזה יעורר רגשות חזקים."
בדצמבר 2009 צילם הבמאי ולרי מרמן קליפ ראשון לשיר של הלהקה שנקרא My Special May. "בדרך כלל להקות לא משקיעות בקליפ בתחילת דרכן. אך לנו היה חשוב להראות ולא רק להשמיע לעולם מה אנחנו עושים. אנחנו גם רואים איך יו-טיוב נהיה למנוע מאוד חשוב לקידום המוזיקה ומקווים שקליפ מעניין יעזור לאנשים להכיר את הלהקה." הקליפ יוצא למסכים בסוף פברואר ולדברי אוולין גם הקליפ וגם השיר מדברים על אביב כתקופה של התחלות חדשות, ציפיות גבוהות ואכזבות כואבות. "הצילומים עברו ברמות אדרנלין מטורפות - לא הצלחתי להירדם בלילה שאחרי...". אז כן - סערת רגשות, רוק כבד וזמרת ג'נג'ת עם עיניים בוערות וכינור מתפרע על כתפה  -כל זה Every Breath's Counted. מוכנים להתרגש?

End Is Nothing - הפתרון הסופי

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

להקה של אדם אחד זה לא דבר חדש. הקונספט נולד יחד עם טייפ ערוצים והלך והתחזק עם השנים. ה Nine Inch Nails של טרנט רזנור נהיה לאחת הדוגמאות הבולטות של סוג פרוייקטים כזה. ואז הגיע האולפן הדיגיטאלי ו"להקות חדרי השינה" התחילו לצמוח כמו פטריות לאחר הגשם.

ועדיין פרוייקט שבו בן אדם אחד הוא גם מלחין , גם זמר וגם מנגן (או מתכנת) את כל הכלים ראוי להערכה. במיוחד כשזה עשוי טוב. הרי דרושים לא מעט אומץ ומחויבות למטרה כדי לחולל ייצירה מוזיקלית רצינית ללא עזרה של אנשים אחרים.ֿ
אך עם כל הקשיים יש למסגרת הזאת גם יתרונות - איש-להקה יכול להיות בטוח שהכל  יתנגן בדיוק כמו שהוא רוצה, שהחזון האומנותי שלו יתממש בשלמותו.
אצל מישה גימרוורט - האיש שמאחרי הפרוייקט End Is Nothing (או בקיצור EIN) החזון היה חזק וברור. עד כדי כך שהניע אותו לעזוב בשנת 2002 את להקת בלק-מטאל המוצלחת ערפל (שם ניגן גיטרה) ולצלול לתוך היצירה העצמאית.
    התוצר הראשון של הצלילה הזאת - אלבום SERVER ראה אור ב 2008. באלבום 8 טרקים שאת הסגנון שלהם מגדיר מישה כ"פוסט-אלטרנטיב". מדובר באוסף שירים ברוסית שנע בין אלקטרו-רוק למטאל תעשייתי עם עבודת גיטרות וירטואוזית, מקצבים מורכבים ושירה מלאת תשוקה. בנוסף להיותו מוזיקאי מוכשר, מישה הוא גם איש סאונד מקצועי וזה עזר לו ליצור צליל עוצמתי בסטנדרט הכי גבוה.
האלבום  יצא בהוצאה עצמאית וקיבל כמה ביקורות משבחות במגזינים ברוסיה. מאז השנה שעברה ניתן להשיגו גם בארץ -  בחנות של האוזן השלישית ובמטאל-שופ. אך לדברי גימרוורט - זוהי רק הטעימה הראשונה. האלבום השני כבר בשלב המיקסים והוא מפתח הלאה את הרעיונות המוזיקליים של הפרוייקט. עם הפוטנציאל שמפגין SERVER - יש לנו למה לצפות.
http://www.myspace.com/endisnothing

קלאסיקה כבדה - SPYBORG

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

תמיד היתה למטאל זיקה ברורה למוסיקה קלאסית. חוקר המוסיקה רוברט וולסר אפילו טוען שמי שהשפיוע הכי חזק על התפתחות הז'אנר הם גיטריסטים עם רקע אקדמי, שהביאו איתם וירטואוזיות חדשה ושינו את המבנה ההרמוני והמלודי של מטאל כולו.

SPYBORG  לוקחים את הרעיון הזה אל הקצה. הם מביאים איתם גם את הכלים. כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס  -  רביעיית מיתר קלאסית. אבל תוסיפו לזה חשמל, דיסטרשן ומערכת תופים ותקבלו חמישיית מטאל יחידה במינה. 

הרעיון שייך לשי פקר – נגן הקונטרבס של התזמורת הקאמרית הישראלית. יחד עם חברו  - הכנר גנדי טליס הם החליטו לבנות הרכב שיאפשר להם לשלב את שתי התשוקות שלהם –רוק וקלאסיקה. הם צירפו אליהם את בוריס רימר (ויולה), פולינה בורשטיין (צ'לו)  ואמיר לביא (תופים) והתחילו בחזרות.

נכון, שמענו כבר רוק על כלי מיתר קלאסיים. ב 1996 התפרסם הרכב פיני Apocalyptica תודות לביצועם של שירי Metallica  בארבעה צ'לו. אך הגישה של הספייבורגים  יותר רוקיסטית - בשונה מהפינים הם מנגנים על כלים חשמליים ומוסיפים להם דיסטרושן ועוד אפקטים של גיטרות רוק.

גם החומר המוסיקלי שלהם מיוחד. לא סתם שירי רוק "בסגנון קלאסי", אלא ממש מאש-אפים שמשלבים קטעים קלאסיים ביצירות רוק ולהיפך. כך את ההופעות הם פותחים עם “Bach In Black” -  עירבוב מרשים בין מוזיקה של באך ללהיט של AC/DC.

ההופעה הראשונה לפני שנה זכתה לתגובות נלהבות של הקהל, אך לפי שי, הדבר האמיתי עוד לפנינו. "אנחנו בונים מופע חזק ומיוחד– משהו  שטרם נשמע ונראה -  ברמה עולמית. ואנחנו עוד לא שם – זה תהליך, חיפוש אחרי הסאונד והתדמית הנכונים..."  

בסוף מרץ הפרוייקט יהיה בן שנה ו SPYBORG מתכננים אירוע חגיגי עם זמרים ונגנים מוזמנים. וב 28.02 הם יקחו חלק במסיבת פורים בסגנון מטאלי בסיטי הול בחיפה. מומלץ בחום.

Chistyakoff Band - רוק רוסי עממי

לבאיאן -  סוג של אקורדיון שפותח ברוסיה בתחילת המאה ה20-יש צליל חד ובסים שמנים. כשחושבים על זה - הוא מתאים בול לבלוז ולרוק. רק שפיודור צ'יסטיאקוב חשב על זה קודם. הוא היה בן 19 כשב1986-ייסד את נול (אפס) - אחת הלהקות המיוחדות והאהובות ברוק הרוסי של תקופת הפרסטרויקה. השילוב בין צלילי הבאיאן לרוק'נרול נתן רקע מצוין לשירים פרובוקטיביים שבהם דיבר צ'יסטיאקוב על כל מה שלא מדברים עליו במדינה טוטליטרית - סקס שכרות ושנאת מולדת. הכישרון האומץ וחוש ההומור העוקצני שלו הפכו אותו לכוכב רוק/נגן באיאן הראשון - וכנראה היחיד בעולם. שירים שכתב בסוף שנות ה80-הפכו לקלאסיקות שעד היום זוכרים בעל פה.

אך אין כוכב רוק בלי סקנדלים ומשברים. ב1992-בהשפעת סמים פצע צ'יסטיאקוב ידידה בדקירות סכין. הוא נכלא ואחר כך אושפז בבית  חולים פסיכיאטרי שם חווה משבר אישיותי שקירב אותו לנצרות. הדת עזרה לו לקום על רגליו. כעבור כמה שנים הוא חזר לבאיאן ופצח בקריירת סולו. זוהי תקופת הניסיונות שלו - צ'יסטיאקוב שילב ביצירותיו השפעות קלאסיות וג'אז, כתב מוסיקה לשירי ילדים ועשה גרסאות כיסוי ללהיטים סובייטיים. אך למרות הכישרון   הלהט והתשוקה חסרו. צ'יסטיאקוב לא הצליח (וכנראה גם לא רצה) לשחזר את הצלחות העבר ואט אט התרחק מהבמה עד שהודיע ב2005-על הפסקת הקריירה המוסיקלית.

ההפתעה הגדולה הגיעה באוקטובר אשתקד כשצ'יסטיאקוב הכריז שהוא חוזר - עם הרכב חדש ותוכנית שבנויה ברובה על להיטים מתקופת נול האגדית. האוהדים שכבר איבדו כל תקווה מפוצצים את המועדונים ומספרים בהתלהבות על הופעות מלאות דרייב - "כמו פעם."

   עכשיו צ'יסטיאקוב בנד מגיעה גם אלינו עם בלוז-רוק רוסי אותנטי ובועט ועם הרבה נוסטלגיה למי שגדל על שיריו של "דוד פיודור."

   צ'יסטיאקוב בנד בהופעה, ,24.2בארבי ת"א

Серёжка & Инвалид - дядя Фёдор Чистяков в Тель Авиве from gershberg on Vimeo.

חוזרים לשגרה

אוקיי, אז הייתי  בחופשה מדהימה בתאילנד, ואפילו שהצלחתי לכתוב את הטור שלי גם משם - הזנחתי את הבלוג. ואז חזרתי - והנחיתה הייתה כנראה טראומטית משהו... ואז החגים. בקיצור תירוץ על גבי תירוץ :) אז זהו - עכשיו אני חוזר לעדכן פה, ואשתדל חוץ מהכתבות של הטור להוסיף עוד מידע על הופעות וסתם מוזיקה מעניינת. לא יודע כמה זמן אני אחזיק, אבל נתחיל מלהעלות את כל הכתבות שיצאו מאז אמצע פברואר.

מתחילים.