Jewrhythmics - רוקדים ביידיש

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il )
יש משהו גרוטסקי ביידיש לכאורה - שפה גוססת שנשארה תקועה במסורת עתיקה. הגרוטסקיות הזאת מושכת היום יותר ויותר אמנים במיוחד כאלה שנודדים בשדות ניסיוניים וחדשניים. בעבר ראינו את היידיש אלקטרו המעולה של תמי בן תור ולפני כמה שנים Gevolt הגדירו מחדש את היידיש מטאל. אך נראה ש-Jewrhythmics מצאו את השילוב המנצח כשחיתנו את השפה הארכאית עם המוסיקה הכי גרוטסקית ונפלאה שנוצרה במאה הקודמת - האיטלו דיסקו.

"הכל התחיל מהקונספט" מספר ולדימיר לומברג האיש העיקרי מאחורי הפרויקט "שירים בשפה גוססת בליווי סגנון מוזיקה גוסס". הפרויקט נרקם בשנתיים האחרונות. ולדימיר ושותפו ממוסקבה - איליה דמיטרייב - החליפו חומרים מוקלטים באינטרנט. בדרך הם צירפו מוסיקאים נוספים מרוסיה מישראל ומארה"ב. כך הוקלט הקלרנית הכליזמרי שמככב בכמה מקטעי האלבום  וגם הגיטרה הצורחת בגרסת דיסקו לקלאסיקה היידישאית "פפירוסן". לומברג מדגיש את העובדה שכל הצלילים האלקטרוניים באלבום באים ממכונות תופים וסינתים אותנטיים "כמו בשנות ה80" - והם לא חיקויים דיגיטליים.

 כל הקטעים באלבום מבוססים על קלאסיקות של מוסיקה "אשכנזית" כשהעיבודים לוקחים אותן היישר לרחבת הריקודים. הליינים של הבס   וצלילי הסינתים מענגים ולא היו מביישים את מפיק האיטלו דיסקו האגדי ג'ורג'יו מורודר. מכונות התופים מספקות את הקצב ומעליהן זמרות עם קולות מלאכיים שרות מילים של אהבה בשפה מתה. 

האלבום ייצא באביב בלייבל האירופי Essayrecordings שם יצאו בעבר גם האלבומים של בלקן ביט בוקס ובום פם. בהופעות בארץ מצטרפים להרכב זמרים מקומיים - נדיה קוצ'ר יוסי רייך וג'ניה פיירמן בת ה85-שהיתה המבצעת הראשונה של "פפירוסן."הערב (שישי) יופיעו  Jewrhythmics ב"קברטינופת" באוזן-בר בתל אביב. מומלץ לכל מי שאוהב לרקוד ביידיש. ,Jew Rhythmicsהופעה בתל אביב, 29.1

dj Pontell - בלקן ביט רוסי

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://www.israelhayom.co.il/ )

גל המוזיקה הבלקנית העכשויית שוטף את העולם. שמחה נטולת גבולות ומקצבים מרקידים כובשים לבבות מסביב לכל הגלובוס. לא מזמן השתוללנו בהופעות של גוגל בורדלו וגם אצלנו יש נציגים מוכבדים של הג'אנר כמו בלקן ביט בוקס, בום פם ולהקת דולי.

וכנהוג היום בכל זרם של מוזיקת ריקודים  - חוץ מהלהקות עצמן יש גם די.ג'יים שמנגנים את היצירות שלהם במסיבות, עושים מיקסים ויוצרים קטעים חדשים בשילוב ביטים אלקטרוניים וסימפולים.

בלקן ביט – כך קוראים לסגנון היחסית חדש הזה ובסוף ינואר מגיע אלינו אחד המתקלטים הבולטים של הסצינה – די.ג'יי. סאשה פונטל מסנקט-פטרבורג המושלגת. אפשר להגיד "חוזר אלינו" – מפני שסאשה הוא ישראלי כמונו (טוב, כמעט) והמסע המוזיקלי שלו התחיל בארץ.

אלקסנדר ליאוננקו נולד בעיר קראסנוייארסק שבסיביר ועלה ארצה בשנת 2000. כעבור שלוש שנים קיבל "בירושה" פטיפונים ותקליטים והתחיל לנגן בפאבים ובתי-קפה בחופי תל-אביב. הוא נהנה מהתיקלטוים אך משהו היה חסר.השנוי הגדול בא אחרי הופעה של אותם גוגול בורדלו בביקורם הראשון בישראל. סשה התחבר עם הלהקה, התאהב בסגנון ומאותו הרגע הוא מנגן וכותב רק מוזיקה ברוח בלקנית.

אז נכון – גם בארץ יש לא מעט אוהדים של הג'אנר, אבל ברוסיה יש פי אלף יותר. לכן בשנת 2005 די.ג'יי. פונטל חוזר לאמא-רוסיה ומייסד פרוייקט DJ Pontell & Gypsy Punks שכולל רקדניות, כלי הקשה ונגנית כינור. המוזיקה של סשה היא קוקטייל מוטרף של מנגינות צועניות, Pאנק חוליגני, פולקלור יהודי ואסטטיקה סוריאליסטית. וכל זה  - על מצע של מקצבים אלקטרוניים שמאלצים את הקהל לרקוד עד אור הבוקר.

ההופעות בארץ יתקיימו בשיתוף פעולה עם הרכבים מקומיים – ב 22 לינואר עם "הנוכלים מהוואי" בפרורוק בתל-אביב, ב-23 – עם "דולי" ב"בס" בירושלים וב 24 – די.ג'יי. סט ב"רודיאו" בחיפה. סשה אומר שהוא מת על הקהל הישראלי ומבטיח לתת בראש על פי מיטב המסורת הבלקנית.

Fatum Aeternum - תיאטרון שחור

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

לשנות השמונים היו שני צדדים. הצד השמח הביא לנו את הדיסקו עטוף בפלסטיק צבעוני. הצד האפל הוליד את התרבות הגותית החדשה. ג'וי דיוויז'ן ובאוהאוס היו הראשונים ששילבו בין Pאנק לאסתטיקה המיסטית-רומנטית שמקורה בספרות הגותית של מאה ה19. השידוך היה מוצלח  - מאז כבר 30 שנה אלפי אנשים לובשים שחור וממלאים את ליבם בעצב הענוג ופאתוס העילאי של הגותיקה.

המוזיקה הגותית משתרעת על מגוון תתי-ג'אנרים – מפולק אפל דרך דארקוייב האלקטרוני ועד לגות-מטאל .

בארבע שנות קיומה הספיקה להקת  FATUM AETERNUM לעבור כמעט על כל קשת הסגנונות הללו, למות ושוב לקום לחיים. הם התחילו מרוק תעשייתי, גלשו לתוך פולק אפל, שילבו אותו עם מטאל, הוסיפו נגיעות קלאסיות מימי הביניים, שוב חזרו לתעשייתי ולבסוף הגיעו לסגנון בלעדי שהם מגדירים כ"קברט אפל על בסיס רוק סימפוני".

כל הנגנים של הלהקה (שבגילגוליה השונים מנתה משלושה עד שמונה אנשים) בעלי השכלה מוסיקלית אקדמית.  מכאן באות ההשפעות הקלאסיות, שילוב של כלי מיטר ועיבודים אינסטרומנטאליים מתוחכמים. הויולה של רגינה אייזנברג שרה מנגינות עצובות על רקע ריפים זועמים של גיטרות חשמליות וקצב בועט של תופים. הקלידים מוסיפים לגרנדיוזיות ומעל הכל הבס הנמוך של סטיב גרשון (שם  במה  - רעואל) מספר סיפורים של אהבה ושינאה, של פחד ותשוקה.

 רעואל - סולן ומנהיג הלהקה - מספר שמלכתחילה המטרה היתה ליצור לא רק הרכב מוסיקלי אלא תיאטרון גותי אמיתי. ההופעות של FATUM הן בעצם הצגות מבוימות היטב עם תחפושות, תפאורה ואיפור. הקהל הנאמן מגיע להופעות כדי לקבל חוייה כוללת של מיסטיקה, פאתוס וגם מוסיקה מעולה.

ב 16 לינואר FATUM AETERNUM חוזרים אל הבמה אחרי כמעט חצי שנה של שתיקה. ההרכב המחודש כולל טריו כלי מיטר מתוגבר ע"י זמרת-נגנית כינור אבלין שור מלהקת Every Breath's Counted . תבואו – יהיה מעניין, יהיה תיאטרלי, יהיה גותי.

http://www.myspace.com/fatumaeternum

כדור למצב רוח - NeFakt

קשה. קשה מאוד לחפש פנינים בערימות של אשפה. פעם אחרי פעם אני שומע להקה חדשה ושואל את אותה השאלה: למה בכלל הם עושים את זה? מה הכיף בלנגן מוזיקה משנית ומשעממת?  הכי גרוע שהם באמת נשמעים כאילו הם עצמם לא נהנים מהתהליך – ללא ניצוץ, נטולי שמחת חיים.

אך כגודל היאוש כך גודל ההתלהבות כאשר לבסוף מוצאים את הפנינה. אצל להקת NEFAKT הכל ברור – הם עושים מוזיקה כדי לשמוח ולשמח, כדי להזרים אנרגיה חיובית הישר לתוך הוורידים של הקהל.

NEFAKT התאספו לפני כשלוש שנים. מוזיקאים מנוסים מכל מיני רקעים עם  דבר אחד משותף - נמאס להם מהאנדרגראונד. אז הם בחרו בסגנון מוזיקה נגיש ואופנתי – מין סימביוזנה של פופ, Pאנק ורוק מלודי. העיקר שיהיה אנרגתי, שיהיה בועט. לא, הם לא אוונגרדיים, הם לא ממציאים ג'אנר חדש, זה לא הקטע שלהם.

הם פשוט באו להקפיץ את הקהל ולהנות מכל קפיצה.

כל החומר שהוציאו עד היום היה ברוסית. חומר מעולה, ישר  למצעד הלהיטים. אך לדבריהם – כדי לשווק את זה ברוסיה חייבים להיות שם. ולא בא להם. השמש הים-תיכונית היא מקור חשוב מידי לאנרגיה החיובית בשיריהם. לכן החומר החדש כבר בתנור, הוא יהיה בעברית ובאמצעותו מבטיחים NEFAKT להגדיל את כמות הקהל המוקפץ לפחות פי שניים כבר בשנה הקרובה.

בינתיים הם מופיעים ברחבי המדינה ונותנים שואו חזק. הבנות מתות עליהם. באמת שקשה לא להתאהב בקול הרדיופוני של דניס שלין. במיוחד כשהוא מלווה בצלילים עוצמתיים ומלודיים של גיטרות וסינטים וקצב מרקיד של התופים. תערובת מושלמת לשיפור מצב הרוח. כדור נגד שיעמום.

ללהקה תוכניות גדולות לכיבוש השוק המקומי. הם יודעים שיש להם דבר טוב ולא רוצים לעצור. ב 15 בינואר הם מפיעים בפסטיבל  "FRESH" בבר מוטורוק (הרצל 146, ת"א) וב29 בחודש הם משיקים את הקליפ הראשון לשיר "אני אראה לך" וחגגים יומולדת 3 ללהקה ב"בלה שלומקינס". רוצים לקפוץ? תהיו שם.

http://www.myspace.com/nefakt

סיכום העשור במוזיקה רוסית-ישראלית

הגטו נשאר מאחור
(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

המוטיב המוביל בסצינה הרוסית בארץ בעשור האחרון הוא בהחלט המוטיב של הפריצה מהגטו. החוצה  - לחלל הפתוח של השוק המוסיקלי המקומי והעולמי.

הגל הגדול של העליה הרוסית התחיל לפני כעשרים שנה. חבלי הקליטה לא היו קלים -  גם עבור המוסיקאים. הם הגיעו לתוך מציאות מוסיקלית סגורה ולא מקבלת את השונה. במועדונים לא רצו אתך אם לא  שרת בעברית ואפילו המוסיקה המזרחית עדיין הייתה מחוץ לקונסנזוס. הקהל היחידי שהיה נגיש להם היו אותם יוצאי ברה"מ  שהבינו את השפה ובאו מאותו הרקע התרבותי. הופעות במתנ"סים ומועדונים של עולים. פסטיבלים של להקות רוסיות לקהל הרוסי. גטו מוסיקלי אמיתי.

אבל כידוע  המוסיקאים הם עם חופשי. ואיזו נפש חופשיה מוכנה להישאר בגטו? לקראת סוף שנות התשעים מתחילה התסיסה. הואמנים הרוסים קולטים שהם כבר לא בכלא הסובייטי. שכל העולם פתוח בפנייהם.

חלקם מתחילים לשתף פעולה עם היוצרים המקומיים ולפנות אל הקהל המקומי. ב 1999 יוצא האלבום של להקת אוונט-הארדקור אאווסוייס בלייבל של האוזן השלישית. רוב האלבום עדיין באנגלית אבל יש גם שיר אחד בעברית.

אחרים מפנים את קולם אל העולם הגדול. אחת הסנוניות הראשונות היתה להקת מטאל-קור Rabies Caste, שזכתה לתור בעולם לצד ביוהאזארד והוציאה ב 2001 את אלבומה המעולה ב Earache Records  הבריטי. במהלך העשור ממשיכים הרוסים הזועמים ממוצא ישראלי לעשות רעש מטאלי בכל העולם. להקת "ערפל" רושמת הצלחות בתחום הבלאק-מטאל ו"דה פיידינג"  בדת-מטאל מלודי.

השינוי קורה גם בסצנה המקומית הכללית שנהיית יותר מגוונת ויותר צפופה. עייפים מהמאבק על מעט קהל שיש בארץ האומנים הישראלים מתחילים לצאת מהגטו של המדינה ולכוון לשוק העולמי.  כמות הלהקות ששרות באנגלית גדלה בכל שנה. מהצד השני הגל האלקטרוני שמגיע אלינו בתחילת המילניום משחרר את המוסיקה מכבלי הטקסט. זוהי כבר תמונה שהרבה יותר קל להשתלב בה.

וזה בדיוק מה שעושים "גרונדיק וסלאבה" – דואט אלקטרוני שהופך לקאלט לוקאלי במועדוני תל-אביב בראשית העשור ומוציא שלושה אלבומים נהדרים במהלכו.

בכלל  - האלקטרוני, האבסטרקטי והניסיוני – מתאים למי שאיבד את השפה שלו ועדיין לא למד את השפה החדשה. לאט לאט מתפתחת לה סצנת האלקטרוניקה הניסיונית שרוב הפועלים בה יוצאי חבר העמים. הבולטים בנוף הזה הם  ההרכבים  17 Migs Of Spring  ו-Silence&Strength , פרוייקט מיסטורי Chaos As Shelter ואנסמבל של נוייז מאולתר "קרוספישז".

כדי להכיל את כל הפעילות הענפה הזאת קמים גם לייבלים רוסים עצמאיים, כדוגמת "אאוריס מדיה" ו"איסטרן פרונט". אאוריס מדיה שמתמחה במוסיקה אוונגרדית התחיל מייצוג של אחת הלהקות המעניינות בנוף הרוסי-ישראלי  - "קרוזנשטרן ופארוחוד".  הרכב הקלייזמר-Pאנק הזה הוציא 5 אלבומים, שניים מתוכם בשיתוף פעולה עם אומנים מצרפת ורוסיה וזכה לאהדה של חובבי מוסיקה בארץ ובעולם.

חשוב לציין שכל ההרכבים המוזכרים עדיין לא דיברו עברית. הם שרו באנגלית, רוסית, ג'יבריש או שלא שרו בכלל. אך לקראת המחצית השניה של העשור מתרחש שינוי – רוסים שנמאס להם להיות זרים במולדת החדשה מבינים שכדי לקלוע לקונסנזוס עליהם לדבר את השפה המקומית. הראשונים שקולטים את זה הם הראפרים, שאצלם, מן הסתם, המלל הוא הדבר החשוב. כך עולה לו ההיפ-הופ הרוסי-עברי עם להקות    BangLaDeath ,סדאייל ושיטי סיטי שמשלבת היפ-הופ עם Pאנק עצבני.

באותו זמן ה"לוס כפרוס" צוברים מוניטין בתחום הסקא והרגאיי. הם שרים ברוסית, אנגלית ועברית ביחד ומתיימרים " לדבר לכל המגזרים בשפה האוניברסלית". עם המוסיקה החיובית והומור הכובש הם מצליחים לפרוץ כמעט למיינסטרים עם השמעות בגלגל"ץ, הופעה בטקס עמ"י וקאבר לזהר ארגוב ב"עבודה עברית".

אז כן - חומות הגטו נפרצו -  נראה שהקליטה הייתה מוצלחת. המוסיקאים הרוסים הפכו לחלק בלתי נפרד של הנוף הארצישראלי. עכשיו נראה אם בעשור הבא יוכלו גם להשפיע.  עם נקודת מבט חדשה ושונה ותמיכה של הקהילה הגדולה יש להם את כל הפוטנציאל. נשאר רק לממשו.