דולי - וודקה וריקודים

(פורסם במקור ב"ישראל שישבת" - http://israelhayom.co.il)

לא פלא שדווקא היום - בעולם גלובלי שהגבולות בו נמחקים - הצוענים שוב חזרו לאופנה.
עכשיו הרוח של נוודים חסרי המולדת קרובה ומובנת לכל אחד מאיתנו מאי-פעם.
 הגל הגדול של הג'יפסי-בום עבר בארץ לפני כמה שנים והותיר אחריו לא מעט אוהדים שרופים.
עוד יותר כך בקרב יוצאי ברה"מ. הרי הבילוי האהוב על הצוענים, כפי שידוע מסרטי קוסוטוריצה תהוא להשתכר ולקרוד. בול מתאים גם לרוסים.
זה מסביר למה להקת דולי כל כך פופולרית ברחוב הרוסי. הרי לפי הגדרתם העצמית הם מנגנים "סקא-Pאנק צועני".והמוסיקה מחזקת את ההגדרה - יש כאן את הגרוב המרקיד של סקא, את המרד ועצבים של Pאנק וכל זה - בתיבול עשיר של חצוצרות וסקסופונים ברוח צוענית אמיתית.
כששומעים את דולי בהופעה אין ברירה אלא להתחיל לרקוד, ואם הלכת לפי הספר ותדלקת בכמה כוסיות וודקה, אז גם לא תוכל לעצור.
בנוסף למוסיקה הבועטת יש כן גם את הפן הנוסטלגי - הסולן אנטון קוצ'ר שר ברוסית. השירים שלו הם מיקס שרמנטי בין שירי עם רוסים לרומנסים צועניים.מין מזכרת מהבית למי שהבית שלו כבר איננו.נשמה שפורצת החוצה. עוד סיבה טובה להשתכר ולהזיז את הגוף.
באחת ההופעות של "דולי" בירושלים הקפיצות המטורפות של הקהל הפילו את מרפסת המועדון. אף אחד אפילו לא הופתע. הרי ככה זה  - חגיגה רוסית-צוענית-Pאנקיסטית.
כמובן כדי להטריף ככה את הקהל צריך מוסיקאים מיומנים. נגני הלהקה באים מקשת רחבה של רקעים - מג'אז אקדמי ועד לספיד-מטאל.זה מה שמאפשר להם לא לשעמם וכל הזמן להתחדש אפילו בנישה היחסית צרה שבחרו לעצמם. מי שהיה בהופעה - בטוח ירצה לבוא שוב וכשיבוא - לא יתאכזב.
כל הופעה של "דולי" היא חגיגה  - עם הפתעות ואורחים. פעם אחת אם.סי, פעם אחרת - רקדנית בטן.
 וכל אירוע מלווה בתיקלוט של פרופסור למוסיקה אורבנית די.ג'י קלצי'יק.

דולי מופיעים פעם בחודש-חודשיים, אז אם בא לכם חגיגה - רוצו לראות ולשמוע.

 אפילו אם עוד לא למדתם רוסית.
כמו שאמרתי - אחרי כוסית-שתיים הרגליים כבר יגידו לכם מה לעשות.

http://www.myspace.com/dooleeband

צילום: גל גוצייט