.
יום רביעי - לא יום אידאלי להופעות.חצי שעה לפני ההתחלה הבארבי עוד לא ממש מלא והכפרוס צוחקים שזה יהיה כנראה ערב אינטימי ושיבקשו מהקהל להישאר במקומות הישיבה. אבל הקהל שלהם לא הגיע לכאן לשבת. עם הצלילים הראשונים אנשים מתקרבים אל הבמה ומתחילים להזיז את הגוף. אי אפשר אחרת – כאן הקצב הוא המלך. אם.סי. גוגה – המרכז האנרגטי של הלהקה מברך את האורחים ומבטיח שיהיו דברים ישנים ואהובים וגם שירים חדשים. הם מתניעים בעדינות ובביטחון עם Yellow Hill- שיר באנגלית שלפי גוגה הוא "השיר שראשון שכתבו לוס כפרוס". האולם מתמלא בוייב חיובי והחיוכים מתנדנדים למקצב הרגאיי. שירים מהרפרטואר הישן מעלים עוד ועוד את האנרגיה עם סקא ואלמטים של ג'אנגל. הכפרוס מלטפים את הקהל – מחממים אותו במיומנות. ואז, כשאנחנו מוכנים - הם נותנים לנו את השירים החדשים. שירים טובם מאוד. "חיים בסרט" פתאום חושף את העובדה שלחבורה השמחה הזאת יש נפש רומנטיקני. אחריו בא "כשתגמר המלחמה" - דאב פסיכדלי ועצוב. אבל גם בעצב הזה יש קצב. וזו רק מחשבה חולפת, כי דוקטור סקא כבר בדרך – הוא מגיע לרפא את הנשמה ולהקפיץ את הרגליים. ההופעה מזמן איבדה את האינטימיות שלה. עם סאונד מאסיבי, כלי נשיפה ושלושה זמרים בפרונט לוס כפרוס מפגינים כח של להקת איצטדיונים אמיתית. המופע צבעוני ולא משעמם אפילו לרגע – מרגאיי לסקא, מדאב לפולקה, מג'אנגל עצבני לפאנק קופצני הם שרים ברוסית, עברית, אנגלית וספרדית ונותנים את כל הנשמה. הם שופכים אל האולם דליים של אהבה והקהל מחזיר להם כפליים. כשהם מבצעים את הלהיט "באבוסי" ועוזבים את הבמה הקהל דורש הדרן ומקבל את CCCP בגרסה מטורפת שקורעת את האולם לגזרים. לוס כפרוס שוב מוכיחים שהם כנראה הלהקה הכי חזקה שיצא מהסצינה הרוסית אל במות ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה