המוטיב המוביל בסצינה הרוסית בארץ בעשור האחרון הוא בהחלט המוטיב של הפריצה מהגטו. החוצה - לחלל הפתוח של השוק המוסיקלי המקומי והעולמי.
הגל הגדול של העליה הרוסית התחיל לפני כעשרים שנה. חבלי הקליטה לא היו קלים - גם עבור המוסיקאים. הם הגיעו לתוך מציאות מוסיקלית סגורה ולא מקבלת את השונה. במועדונים לא רצו אתך אם לא שרת בעברית ואפילו המוסיקה המזרחית עדיין הייתה מחוץ לקונסנזוס. הקהל היחידי שהיה נגיש להם היו אותם יוצאי ברה"מ שהבינו את השפה ובאו מאותו הרקע התרבותי. הופעות במתנ"סים ומועדונים של עולים. פסטיבלים של להקות רוסיות לקהל הרוסי. גטו מוסיקלי אמיתי.
אבל כידוע המוסיקאים הם עם חופשי. ואיזו נפש חופשיה מוכנה להישאר בגטו? לקראת סוף שנות התשעים מתחילה התסיסה. הואמנים הרוסים קולטים שהם כבר לא בכלא הסובייטי. שכל העולם פתוח בפנייהם.
חלקם מתחילים לשתף פעולה עם היוצרים המקומיים ולפנות אל הקהל המקומי. ב 1999 יוצא האלבום של להקת אוונט-הארדקור אאווסוייס בלייבל של האוזן השלישית. רוב האלבום עדיין באנגלית אבל יש גם שיר אחד בעברית.
אחרים מפנים את קולם אל העולם הגדול. אחת הסנוניות הראשונות היתה להקת מטאל-קור Rabies Caste, שזכתה לתור בעולם לצד ביוהאזארד והוציאה ב 2001 את אלבומה המעולה ב Earache Records הבריטי. במהלך העשור ממשיכים הרוסים הזועמים ממוצא ישראלי לעשות רעש מטאלי בכל העולם. להקת "ערפל" רושמת הצלחות בתחום הבלאק-מטאל ו"דה פיידינג" בדת-מטאל מלודי.
השינוי קורה גם בסצנה המקומית הכללית שנהיית יותר מגוונת ויותר צפופה. עייפים מהמאבק על מעט קהל שיש בארץ האומנים הישראלים מתחילים לצאת מהגטו של המדינה ולכוון לשוק העולמי. כמות הלהקות ששרות באנגלית גדלה בכל שנה. מהצד השני הגל האלקטרוני שמגיע אלינו בתחילת המילניום משחרר את המוסיקה מכבלי הטקסט. זוהי כבר תמונה שהרבה יותר קל להשתלב בה.
וזה בדיוק מה שעושים "גרונדיק וסלאבה" – דואט אלקטרוני שהופך לקאלט לוקאלי במועדוני תל-אביב בראשית העשור ומוציא שלושה אלבומים נהדרים במהלכו.
בכלל - האלקטרוני, האבסטרקטי והניסיוני – מתאים למי שאיבד את השפה שלו ועדיין לא למד את השפה החדשה. לאט לאט מתפתחת לה סצנת האלקטרוניקה הניסיונית שרוב הפועלים בה יוצאי חבר העמים. הבולטים בנוף הזה הם ההרכבים 17 Migs Of Spring ו-Silence&Strength , פרוייקט מיסטורי Chaos As Shelter ואנסמבל של נוייז מאולתר "קרוספישז".
כדי להכיל את כל הפעילות הענפה הזאת קמים גם לייבלים רוסים עצמאיים, כדוגמת "אאוריס מדיה" ו"איסטרן פרונט". אאוריס מדיה שמתמחה במוסיקה אוונגרדית התחיל מייצוג של אחת הלהקות המעניינות בנוף הרוסי-ישראלי - "קרוזנשטרן ופארוחוד". הרכב הקלייזמר-Pאנק הזה הוציא 5 אלבומים, שניים מתוכם בשיתוף פעולה עם אומנים מצרפת ורוסיה וזכה לאהדה של חובבי מוסיקה בארץ ובעולם.
חשוב לציין שכל ההרכבים המוזכרים עדיין לא דיברו עברית. הם שרו באנגלית, רוסית, ג'יבריש או שלא שרו בכלל. אך לקראת המחצית השניה של העשור מתרחש שינוי – רוסים שנמאס להם להיות זרים במולדת החדשה מבינים שכדי לקלוע לקונסנזוס עליהם לדבר את השפה המקומית. הראשונים שקולטים את זה הם הראפרים, שאצלם, מן הסתם, המלל הוא הדבר החשוב. כך עולה לו ההיפ-הופ הרוסי-עברי עם להקות BangLaDeath ,סדאייל ושיטי סיטי שמשלבת היפ-הופ עם Pאנק עצבני.
באותו זמן ה"לוס כפרוס" צוברים מוניטין בתחום הסקא והרגאיי. הם שרים ברוסית, אנגלית ועברית ביחד ומתיימרים " לדבר לכל המגזרים בשפה האוניברסלית". עם המוסיקה החיובית והומור הכובש הם מצליחים לפרוץ כמעט למיינסטרים עם השמעות בגלגל"ץ, הופעה בטקס עמ"י וקאבר לזהר ארגוב ב"עבודה עברית".
אז כן - חומות הגטו נפרצו - נראה שהקליטה הייתה מוצלחת. המוסיקאים הרוסים הפכו לחלק בלתי נפרד של הנוף הארצישראלי. עכשיו נראה אם בעשור הבא יוכלו גם להשפיע. עם נקודת מבט חדשה ושונה ותמיכה של הקהילה הגדולה יש להם את כל הפוטנציאל. נשאר רק לממשו.
אני מאוד אוהב מוזיקה רוסית. באחת ההפגנות בת"א ראיתי זמר צעיר רוסי שניגן ושר ברחוב שירי עם יהודים-רוסים וזה היה מדהים וכל מי שעבר ברחוב התעכב והיו אפילו כמה זמרות ישראליות שביקשו לשיר עמו
השבמחק